top of page

תתגייסו כבר, למען השם

| 16.02.24 | ז' באדר א' תשפ"ד

WhatsApp Image 2021-11-11 at 21.54.19.jpeg

החוזה בין מדינת ישראל לבין הציבור החרדי חייב להשתנות. הנקודה הזאת ברורה לכל מי שעיניו בראשו, ומבין שאירועים בסדר הגודל של ה-7 באוקטובר אמורים לטלטל את אמות הספים ולשנות סדרי בראשית. אז הנה סדר בראשית אחד שיהיה חייב להשתנות בהקדם האפשרי. הפטור מגיוס, שבניגוד למה שאומרים עליו איננו פטור לעילויים הלומדים תורה, אלא פריבילגיה לבני מגזר מסוים שניתן להם בזכות העובדה שנולדו למשפחות הנכונות ובשכונות הנכונות. הפטור הזה ישתנה. הוא ייערך מחדש וינוסח אחרת. הוא יצומצם או יקוצץ או יבוטל. אם אפשר להתרשם מדברים שנאמרו השבוע מפיהם של מנהיגים בציבור החרדי עצמו, הדבר הזה ברור גם להם.
גם לפני שכוחות הנוח'בה פרצו את הגדר, היה משהו בלתי מתקבל על הדעת בסידור שמכונה בשם "חלוקת הנטל". היום זה כבר בלתי נסבל ודורש שינוי דחוף. למען האמת, קשה להבין איך ציבור של אנשים חכמים, הגונים ויראי שמיים כמו הציבור החרדי, לא אומרים זאת בעצמם ומיוזמתם. משהו כמו "תקשיבו, אחינו כל בית ישראל. אנחנו מתגייסים. עכשיו. הרעיון שמי שממילא משרת ומחרף את נפשו ישרת עוד ויחרף עוד, מעליב אותנו ואת השכל הישר. אתם לא באמת מצפים מאיתנו לקבל את זה שכל היתר יכפילו את מכסת המילואים ויאחרו את גיל הפטור, רק כדי שאנחנו נוכל להמשיך בשגרת חיינו כאילו מאומה לא קרה". באמת לא ברור איך הדברים הללו עדיין נאמרים רק פה ושם, בחצי קול או בלחש, על ידי אנשי חזון יקרים וצדיקים ובעיקר מעטים. מעטים מכדי לשנות את תמונת המצב. וחבל. כי השאלה החשובה כרגע היא לא האם חרדים צעירים חייבים להתגייס ולתרום למאמץ המלחמתי אלא האם יש דרך לעשות זאת בלי לגרום לקרע נורא.
וזאת, ובכן, שאלה של מנהיגות. עוד אחת משאלות רבות באותו נושא עצמו. וכשיש כל כך הרבה סימני שאלה בנוגע לטיב הכישורים, האחריות ושיקול הדעת של דור המנהיגים הנוכחי, מה הפלא שרובנו רק מחכים שבני הדור הצעיר יותר יפשטו את האימוניות ויעלו כבר למגרש.
**
לא מזמן כתבתי כאן על המילואימניקים שחוזרים הביתה. ביקשתי שכולנו נקבל על עצמנו להתייחס לכל נהג שעולה לנו על העצבים, כאילו הוא חזר מעזה. שלא נמהר לכעוס, או לצפור. שנהיה קצת יותר נדיבים. גם כי אנחנו חייבים להם כל כך הרבה, וגם כי ייקח לגיבורים שלנו זמן להסתגל שוב למציאות, שהם נתנו כל כך הרבה כדי לשמור עליה.
והנה השבוע חזרתי עם הילדים מבית הספר, ורגע לפני שחצינו את הכביש, התקרב אלינו רכב משפחתי שהתנועע כאילו הוא לא זוכר מה זה מעבר חצייה בכלל. הוא שכח לעצור והמשיך קצת, ואז חזר ברוורס רק כדי לחייך חיוך מתנצל. קוראים לו אלידע. הוא מילואימניק שחזר מחאן יונס. כשירושלמים אומרים את זה, זה יוצא להם "חניונס" חמוד כזה, שנשמע כמו איזשהן עוגיות סבתא עם פיניונס [צנוברים בלאדינו]. הוא ביקש שאכתוב את מה שיש לו להגיד, אז אני כותב.
אלידע ביקש שנפסיק להשתמש במושג "חלוקת נטל". הוא לא חושב שמדובר בנטל. זאת זכות לשרת בצה"ל, וזאת זכות וגם כבוד להילחם את המלחמה הזאת עבור עם ישראל ועבור המדינה. ואלידע ישמח אם גם אחינו החרדים יצטרפו, אבל לא בכח. אם הם לא רוצים להיות חלק מזה, אז חבל באמת. וקצת קשה להבין. רק אל תגידו נטל. וסליחה שעיכבתי אתכם, הוא אומר לי. אלידע עם החיוך המתוק שהולך ולומד מחדש מה זה מעבר חצייה.
**
אני אינני אציל נפש כמו אלידע, ומה שקרה במודיעין עלית היה חרפה למופת. העיר החרדית ממוקמת סמוך ליישובים ערביים עוינים, ולא פעם נשמעות בה תלונות מהסוג שאפשר לשמוע מישראלים שמתגוררים קרוב לגבול ולמבקשי נפשנו. רעשי חפירות למשל. או חדירות של גנבים ופורצים שיכולות להפוך בן רגע לאירוע טרור. כמתבקש מתפקידו, צה"ל שלח כוחות להגנת המקום, וראש העיר אפשר להם ללון במבנה של העירייה, אבל חלק מהתושבים הגיבו בתוקפנות. מכתב ששלח נציג הפלג הירושלמי, יהודי בשם הכט, לראש העיר כלל בין היתר את השורה "בתקופה האחרונה סבלו תושבי עירנו מהשהות והפעילות של הצבא בעיר שלוותה בפריצות נוראה ובהפצת הרוח הצה"לית הכפרנית בתוככי עירנו". אין ספק שהדברים נכתבו מתוך כאב אמיתי, וכשקראתי את המילים הקשות הללו, לפני שבועיים בערך, חשבתי שגם אני לא הייתי רוצה פריצות נוראה בשכונת המגורים שבה אני מגדל את ילדיי. ניסיתי אם כך לברר מה היתה אותה "פריצות נוראה". האם החיילים הקימו חלילה קזינו? מאורת סמים? האם השתכרו וצפו בסרטי תועבה, חס ושלום? כך מתנהג אורח? וכמה כפויי טובה אפשר להיות?
ובכן התברר שלא. הפריצות הנוראה היא עצם הנוכחות של אותם חיילים. וכפיות הטובה היא לא מצד החיילים. חשבתי שיש לי מושג מסויים ביהדות, אבל הבנתי שלא. מסתבר, שבעיני פלגים מסויימים, חייל צה"ל במדים הוא פריצות. ולמעשה נוכחותו של כל אדם שלא עונה על ההעדפות של הכט וחבורתו היא דבר לא רצוי. פריצות ושיקוץ. אני, את היהדות שלי למדתי במקומות הרבה יותר פשוטים כנראה. אותנו לימדו שמידתו של אברהם היא הכנסת אורחים ואהבת כל הברואים. במקומות הלא חרדיים בהם למדתי, כפיות טובה ושנאת הבריות לא נחשבו למעלה עילאית, וגם שימוש אינפלציוני באוצר מילים היסטרי, לא נחשב לאיזו מידה שחייבים לדבוק בה.
הדבר הראשון שעלה על דעתי כששמעתי את הסיפור ממודיעין עלית היה שאם זאת התורה של אותה חבורה, מדינת ישראל לא אמורה להשתתף במימון שלה. ברור שהמדינה לא אמורה להעניק פטורים כדי לעודד לימוד של השקפות מהסוג הזה, וספק אם היא אמורה בכלל להרשות דבר כזה בתחומיה.
לא מזמן התקיים השימוע המביך בקונגרס האמריקאי, ובו שלוש נשיאות של מוסדות אקדמיים יוקרתיים ביותר, עשו ללעג ולקלס לא רק את עצמן אלא את עולם הערכים שהן התיימרו לייצג. כולנו ראינו את זה בעיניים, החזקנו את הראש, ושאלנו איך לעזאזל קרה הדבר. הרי חלק גדול מתפיסת העולם של המערב צמח לנוכח ארובות אושוויץ. לרוע המוחלט יש שפם קטן. והשבועה האולטימטיבית היא "לעולם לא עוד". אז איך התרחש סיבוב הפרסה המטורף הזה שהפך את המוסר על פניו? ואיך קרה שמוקדי הסיחרור והטרלול הם דווקא המוסדות שהיו אמורים לשמש כמקדשי הדעת והתבונה? יש כמה תיאורטיקנים שכותבים תשובות די מעניינות לשאלות האלה. אבל אותי מטרידה לא פחות השאלה איזו מין יהדות ואיזו מין תורה נלמדת במוסדות יוקרתיים ומתוקצבים כאן אצלנו? והאם פה שם, אין דווקא שם פניות פרסה מטורפות שהופכות את היהדות על פניה?!
**
כשנגמרות המילים, הנפש נאחזת בשורות ישנות, שירים ופסוקים. אחרי הרבה זמן, היה לנו השבוע בוקר אחד שנפתח בחדשות משמחות ברמה של אין מילים. הגבורה והתעוזה של מבצע החילוץ ותמונות החיבוקים המשפחתיים סביב לואיס ופרננדו הותירו אותנו מעבר למילים. יש לא מעט חילוקי דיעות בין משפחות החטופים, אבל השבוע היינו כולנו חלק מהחיבוק ודמעות השמחה של ניר יצחק. לפני ברכת הגומל אנחנו נוהגים לצטט את הפסוק "יודו לה' חסדו, ונפלאותיו לבני אדם" ואלו בדיוק המילים שהתרוצצו לי בלב.

הופעות

בול בפוני - חדש!

עם עירן צנחני

מופע מחווה לשנות ה70!!

לשירים, ההומור המחוספס והדמויות שעשו את מה שאנו היום

eric sultan---6462.jpg

חוברהל'ה

עם מרב סמן טוב

חגיגה ירושלמית של שירים, סיפורים והומור שיגלגלו אתכם מצחוק וגעגוע ממחנה יהודה עד גינות סחרוב.

צילום רמי זרנגר .jpg

גשר ההלכה

עם חנן יובל

חנן וג'קי מגיעים למופע הזה מכיוונים שונים, מרקע וגם מדור שונה, אך המפגש שלהם רצוף אהבה ועוסק בדבר ששניהם שוברים עליו את הראש ואת הלב – תפילת האדם.

חנן וג'קי.jpg

לכו אתם

עם אריאל הורוביץ

דברים טובים קורים כשקיבוצניק מצפון תל אביב נפגש עם ירושלמי מבת ים.

לכו אתם. תמונת יחצ. אביטל דן.jpg
הופעות

הרצאות

תוכן זה כל הסיפור

חדשנות-סיפור ישן

WhatsApp Image 2021-11-03 at 6.36.31 PM.jpeg

חצי הכוס השבורה 

WhatsApp Image 2021-11-11 at 21.54.19.jpeg

בוקר טוב אליהו

WhatsApp Image 2021-10-25 at 22.53.46 (1).jpeg

מגזימים - סיפור אהבה

WhatsApp Image 2021-10-25 at 22.53.47 (2).jpeg
הרצאות

מופעי יחיד

צחוק עשה לי

WhatsApp Image 2021-11-11 at 8.29.01 PM.jpeg
WhatsApp Image 2021-11-11 at 20.30.26.jpeg

הסיפור הירושלמי שלי

ספרים

ספרים

5235.jpg

אותיות מתוקות

"אני אבא ל-2 בני 9 ו-6. לאחרונה קיבלנו מהגן של הקטן את "אותיות מתוקות". מה להגיד, הספר פשוט אדיר. הילדים (שניהם) לא מפסיקים לקרוא ולבקש ממני להקריא אותו. מבחינתם ומבחינתי הסיפור מקסים.
דרך כל כך מיוחדת ללמוד בה." 

(תום, חיפה)

3 כוכבים ומטבע.jpg

שלושה כוכבים ומטבע

"זה סיפור עם ניחוח, עם מנגינה, עם טעם, כזה שפשוט כיף לשמוע, ואחר כך להיזכר בו, וגם לספר אותו מחדש, כי יש בו גם מוסר השכל, וגם צחוק, וגם קצת עצב, בקיצור - כל התבלינים שצריך כדי לשׂבּוֹע מסיפור ובכל זאת לרצות לשמוע אותו שוב"

(עטרה אופק)

כאן לא בית קפה - כריכת הספר.jpg

כאן לא בית קפה

"צרור סיפורי בית כנסת מקסימים, מפתיעים, חכמים. הם הזכירו לי את סיפוריו של שלום עליכם. יש בהם איזמל מנתחים חד ואהבה גדולה ליהודים שלו.

(שולי רנד)

" צחוק ועצב ותבונה והתבוננות והקשבה וחידוד ונוסטלגיה ושייכות ודיוק וכשרון בלתי רגיל של סיפור סיפורים. עונג שלם. מושלם. צרוף."

(יעל משאלי)

גלריה
וידאו
WhatsApp Image 2021-11-11 at 21.58.09.jpeg

צרו קשר

הודעתך נשלחה

ניהול אישי - רבקה גרנביץ

להזמנת הופעות / הרצאות

 052-6051334

 info@jacky-levy.com