top of page

רובוט אהבל אצלי בסלון

06.10.23 | כ"א בתשרי תשפ"ד

WhatsApp Image 2021-11-11 at 21.54.19.jpeg

איך אתם עם אמביוולנטיות? אני יודע שבעברית יש לומר "דו ערכיות" אבל דו ערכיות נשמע כמו נושא לבגרות במתמטיקה, ואני באופן אישי מת על חתיכת אמביוולנטיות טובה. לא פעם שואלים אותי בנושא, ואני עונה בשמחה שאם יש משהו שאני מעריץ בתרבות הירושלמית של פעם, הרי זו ההבחנה החדה והברורה בין שני עמים שונים לחלוטין. האנגלים מצד אחד, והבריטים מצד שני. בשיחות של הדודים שלי אפשר היה להתרשם שאין שום קשר בין העמים האלה. האנגלים כידוע, הם עם חיוור פנים ואצילי, הם אוהבים תה, כדורגל, תיאטרון והומור יבש. הבריטים לעומתם, הם רשעים ארורים יימח שמם ושם זכרם. הבריטים מיררו את חיי היישוב היהודי, ורדפו את המעפילים, ואילו האנגלים העניקו לעולם את ג'ורג' ברנארד שואו, אוסקר ויילד וקיפלינג, את השנינות, את הטוסט ואת הנונסנס המשובח. כל מי שגדל במשפחה ירושלמית מכיר את האבחנה הבסיסית והגאונית הזאת שנובעת ללא ספק מכישרון מיוחד להתמודד עם מצבים מורכבים.
מה שמוביל אותי לנקודה הבאה: לא יודע איך אתם חווים את זה, אבל יש איזה רחש לאחרונה, וברגעים שבהם לא מדברים מסביבנו על פוליטיקה, מדברים על בינה מלאכותית. כלומר AI, כי כשאתה אומר "בינה מלאכותית" יש מקום לחשוד בך שאתה עצמך, ובכן, סוג של בוט.
איך שלא נהפוך את זה, הדיבור על מהפכות טכנולוגיות המתגעשות לעברנו הוא מאוד מורכב. כל שיחה בנושא כוללת מינונים רציניים של ציפייה וחרדה. החידושים שכבר כאן, והשמועות על אלו שתכף מגיעים, מעוררים רמה גבוהה ביותר של התפעלות ותשוקה. וגם אימה ופחד. גם פריקים מושבעים של חדשנות, כאלה שישנים לילות בפתחי חנויות סלולר רק כדי להיות הראשונים שקונים כל דגם חדש, מתקשים להסתיר את התחושה שהפעם יש באמת ממה לחשוש. וזה לא פשוט, שהרי הטרנד הנוכחי מגדיר את עצם החשש הטכנולוגי, כשילוב קטלני של כפירה בעיקר, לוזריות וכמובן בומריות ממארת ובלתי הפיכה. אף אחד לא רוצה להיות שם, ובכל זאת כולם נאלצים להודות שהם חוששים.
בימים כאלה אני אוהב להניח את הראש על הגישה היהודית העתיקה שמעולם לא נבהלה מאמביוולנטיות, לא התלהבה מדיכוטומיה, ותמיד ידעה לקיים מערכות יחסים מורכבות, ודווקא במקומות שבהם כמעט כל העולם נשבע אמונים לאחד מן המחנות המנוגדים. לפעמים מישהו שואל האם היהדות דוגלת בקידמה ובהתפתחות טכנולוגית, או שהיא דווקא מעדיפה את התמימות של ימי קדם? סוציאליזם או שוק חופשי? והתשובה היא כמובן: תלוי. תלוי באיזה נושא מדובר, תלוי למה את קוראת "יהדות", ותלוי את מי אתם שואלים.
אותו דבר עצמו אפשר לומר על הדילמה בין טבע לבין ציוויליזציה. האם הדת היהודית מעדיפה את חיי הטבע הטהור והאורגני, שכף רגלו של אדם לא דרכה בו? או שאין לה בעיה עם החברה האנושית ועם הנטייה שלה להתחכם, להמציא ולהפוך את העולם על פניו? אני לא חושב שיש תשובה פשוטה לשאלה הזאת. מצד אחד, המים הטהורים שבמקווה חייבים להיות מי גשמים, והם חייבים לזרום מאליהם אל המקווה. כל התערבות תרבותית- כמו משאבה- פוסלת אותם. מצד שני כמעט כל טקס יהודי רשמי חוגג את הלחם ואת היין, שני סמלים מרכזיים של התרבות האנושית, ומעניק להם ברכה מיוחדת [המוציא. פרי הגפן] שלא מברכים על סתם חיטה או ענבים.
חג סוכות הוא דוגמא מעולה. זה החג הכי טבעי שלנו, ולפי הכללים הסכך שעל ראשנו חייב לבוא מן הצומח. וחייב להיות בתולי [סולם משומש מעץ לא יכול לשמש כסכך]. לפי זה אפשר היה לחשוב שהכי טוב פשוט לשבת בחג לפיקניק בצל אחד העצים ולהנות לגמרי מהטבע, אבל לא. בשביל החג המסוים הזה צריך לבנות סוכה. והסכך צריך להיות גזום. וזה כבר ציוויליזציה. תרבות.
**
לפני מספר חודשים ישבתי במרפאה של רופא השיניים שלי. יש לי סיפור ישן עם שן אחת נקמנית שמחזירה לי על שנים קשות של התעללות מצדי. הייתי צעיר וטיפש להפליא כאשר גיליתי שאני מסוגל די בקלות לפתוח פקקים באמצעות השן ההיא. התגובות היו כה מרנינות עד שלא פעם, במסיבות וטיולים שבהם שכחו להביא פותחן, העמדתי את השן לשירות החבר'ה, הגרעין והפלוגה.
על פשעים כאלה אין חוק התיישנות, ובגיל מסוים, היא החלה להתייצב מולי ולתבוע את עלבונה ארוך השנים. אם נדייק, זאת לא היא, אלא מה שנותר ממנה. חורבה עקשנית וזועפת של דופן וחצי, שדוקטור מולי דווקא התלהב לעשות איתה משהו.
הוא חובב גאדג'טים, רופא השיניים שלי. "בוא, אתה חייב לראות את זה" הוא אמר והכניס לפי מין עיפרון שבקצה שלו יש מצלמה משוכללת שצילמה את חלל השן, מכל הכיוונים ובכל הממדים. תוך רגע הופיעו על המסך שממולי שרידי השן, בהגדלה של פי 100 בערך. התמונה היתה, תסלחו לי, מדהימה. זה נראה כמו אתר עוין, שעבר הפצצה מן האוויר על פי מקורות זרים. תוך רגע אחד נוסף, המחשב הדנטאלי חישב את כל מה שחסר בשן, ובנה על המסך את הדגם המרהיב והחדש, ששוגר למדפסת התלת מימד שבתוך 10 דק ייצרה עבורי, ולעיני המשתאות, את חלק השן שהודבק במקום ונראה כאילו תמיד היה שם. תשועת השן כהרף עין.
אני חייב להודות שיותר ממה ששמחתי על סגירת המעגל עם השן האומללה, שנשבעתי בפניה שלעולם לא אעמיד אותה בפני אתגרים כמו פקק של בירה, שמחתי על החוויה המרעישה שהיה בה משהו מהתחושה של "היינו כחולמים".
אבל לא. עדיין אי אפשר להגיד שאני נמנה על תומכי הטכנולוגיה המושבעים וחסרי העכבות.
**
רוצים לפתח מידה בריאה של סקפטיות כלפי מכשירים ממוחשבים מהסוג שאמור "ללמוד בעצמו"? באמת רוצים? בואו אלינו ותעקבו מקרוב אחרי רובוט הניקוי האהבל שמסתובב אצלנו בבית. על פי הכתובים, הוא היה אמור ללמוד כבר במשמרת הראשונה שלו את המבנה הטריוויאלי של מרחב הסלון-מטבח שעליו הופקד. בפעמים הבאות הוא כבר היה אמור לשייט אצלנו כאדם שיוצא לטיול הקבוע בשדרה. לסמן אהלן לעציץ עם הגפנית, להרים מעט את הכובע במפגש היומי עם אדון מקרר, ולהוריד "כיף" לכיסא הנדנדה. תכל'ס הוא מתנודד אצלנו כמו ליצן שיכור. נכנס בקירות. כמעט נופל למדרגות המרתף. ובעיקר מופתע. מכל דבר!!
במכונית יש לנו תוכנת ניווט שאפשר לדבר איתה. ואנחנו אכן מדברים. לרוב היעדים יש שמות פשוטים, ואנחנו מכריזים עליהם תוך חיקוי לא רע של מלאכי חזקיה, אבל הפוסטמה שתהיה בריאה, שומעת מה שמתחשק לה לשמוע, עוברת בין שפות שונות, ועל הצג מופיעים שמות מקומות שגם לכם אין שום חשק להגיע אליהם. בכל נסיעה משפחתית אנחנו מתחילים בנימוס עוברים לצעקות ומסיימים בקללות חגיגיות על ראשה של הנווטת. אם תבדקו את היסטוריית היעדים על צג הניווט של הרכב שלי, תגלו שהיעד הפופולרי ביותר לאחרונה היה "אמא שלך בגבס!!" – הקללה העתיקה החביבה על בני ובנות הבית.
לאחרונה קרה עוד דבר. חודש אחרי שחזרנו מחופשה לאיטליה קיבלנו מכתב מחברת השכרת הרכב המקומית. כלומר מה-AI שלה שטען שעשינו עבירת תנועה ואנחנו חייבים להם כסף. הוא אפילו צירף את הדוח מהמשטרה. הדוח הדהים אותנו. בתאריך ביצוע העבירה עדיין היינו בארץ ישראל. אבל במכתב הופיע תאריך אחר, שבו המשטרה האיטלקית טיפלה בעבירה. אז כבר היינו באיטליה. לבינה המלאכותית של חברת ההשכרה זה הספיק כדי לסמן אותנו. וכבר חודש וחצי שאני מתכתב עם מחשב אהבל ועיקש, שלומד מטעויות כמו רובוט הניקוי שלנו, מבין עניין כמו תוכנת הניווט שלנו, ודורש כסף כמו הילדים שלנו. בהצלחה לכולנו וחג שמח.

הופעות

בול בפוני - חדש!

עם עירן צנחני

מופע מחווה לשנות ה70!!

לשירים, ההומור המחוספס והדמויות שעשו את מה שאנו היום

eric sultan---6462.jpg

חוברהל'ה

עם מרב סמן טוב

חגיגה ירושלמית של שירים, סיפורים והומור שיגלגלו אתכם מצחוק וגעגוע ממחנה יהודה עד גינות סחרוב.

צילום רמי זרנגר .jpg

גשר ההלכה

עם חנן יובל

חנן וג'קי מגיעים למופע הזה מכיוונים שונים, מרקע וגם מדור שונה, אך המפגש שלהם רצוף אהבה ועוסק בדבר ששניהם שוברים עליו את הראש ואת הלב – תפילת האדם.

חנן וג'קי.jpg

לכו אתם

עם אריאל הורוביץ

דברים טובים קורים כשקיבוצניק מצפון תל אביב נפגש עם ירושלמי מבת ים.

לכו אתם. תמונת יחצ. אביטל דן.jpg
הופעות

הרצאות

תוכן זה כל הסיפור

חדשנות-סיפור ישן

WhatsApp Image 2021-11-03 at 6.36.31 PM.jpeg

חצי הכוס השבורה 

WhatsApp Image 2021-11-11 at 21.54.19.jpeg

בוקר טוב אליהו

WhatsApp Image 2021-10-25 at 22.53.46 (1).jpeg

מגזימים - סיפור אהבה

WhatsApp Image 2021-10-25 at 22.53.47 (2).jpeg
הרצאות

מופעי יחיד

צחוק עשה לי

WhatsApp Image 2021-11-11 at 8.29.01 PM.jpeg
WhatsApp Image 2021-11-11 at 20.30.26.jpeg

הסיפור הירושלמי שלי

ספרים

ספרים

5235.jpg

אותיות מתוקות

"אני אבא ל-2 בני 9 ו-6. לאחרונה קיבלנו מהגן של הקטן את "אותיות מתוקות". מה להגיד, הספר פשוט אדיר. הילדים (שניהם) לא מפסיקים לקרוא ולבקש ממני להקריא אותו. מבחינתם ומבחינתי הסיפור מקסים.
דרך כל כך מיוחדת ללמוד בה." 

(תום, חיפה)

3 כוכבים ומטבע.jpg

שלושה כוכבים ומטבע

"זה סיפור עם ניחוח, עם מנגינה, עם טעם, כזה שפשוט כיף לשמוע, ואחר כך להיזכר בו, וגם לספר אותו מחדש, כי יש בו גם מוסר השכל, וגם צחוק, וגם קצת עצב, בקיצור - כל התבלינים שצריך כדי לשׂבּוֹע מסיפור ובכל זאת לרצות לשמוע אותו שוב"

(עטרה אופק)

כאן לא בית קפה - כריכת הספר.jpg

כאן לא בית קפה

"צרור סיפורי בית כנסת מקסימים, מפתיעים, חכמים. הם הזכירו לי את סיפוריו של שלום עליכם. יש בהם איזמל מנתחים חד ואהבה גדולה ליהודים שלו.

(שולי רנד)

" צחוק ועצב ותבונה והתבוננות והקשבה וחידוד ונוסטלגיה ושייכות ודיוק וכשרון בלתי רגיל של סיפור סיפורים. עונג שלם. מושלם. צרוף."

(יעל משאלי)

גלריה