top of page

עם הבחירה? פחחח

כ' באלול תשפ"ב 19.9.22

WhatsApp Image 2021-11-11 at 21.54.19.jpeg

אנחנו עם מתוק ללא ספק. ובכל זאת, אם מתבוננים בעין ביקורתית, פה ושם אפשר להצביע על נקודות שאפשר להגדיר כבלתי נסבלות. אני יודע שהכללות הן פשע נגד האנושות, אבל משהו מוזר קורה לישראלי כשהוא צריך לבחור. אז בין אם אתם אוהבים את התואר "העם הנבחר", ו"ארץ הבחירה" או לא, תודו שמשהו מאיים עלינו בכל פעם שצריך לבחור צד. או אבטיח. הסיכוי שנתאכזב, או שניכשל, הוא חוויה בלתי נסבלת עבורנו ואנחנו מגיבים בהתאם.
נדמה לכם שהמרוץ הפוליטי גורם לנו לרדת מהפסים? תראו מה קורה לנהג הישראלי כשהוא צריך לבחור נתיב לקראת רמזור. באויר מרחפת שאלה לא פשוטה: איפה אבלה את 20 השניות הקרובות? מאחורי האוטו-זבל או ה"למד"? על מי מהם אצפור עם בוא הצהוב? לא מדובר על נישואין קתוליים, לא מקום מגורים ולא הוראת קבע ובכל זאת, הצורך הטריוויאלי לבחור נתיב ולהתנהל בו [20 שניות!], גורם לאנשים להשתבש, לנסוע גלגל פה וגלגל שם, לרקוד על שתי החתונות, ולהתחרט על השלישית. הם אנשים טובים, אבל הם ישראלים וההתלבטות מוציאה אותנו מאיזון. וכן, תמיד יהיו כמה שיזגזגו יותר מהיתר. מה שמכעיס אותנו עד אימה כי הם כל כך מזכירים לנו את עצמנו.
בקניות אנחנו לא יותר טובים. לא משנה מה קניתם, אם לא עשיתם את זה מהמחשב, בסוף צריך לבחור קופה. פעולה טריוויאלית שישראלים- האם זה מפתיע מישהו?- מתקשים להתמודד איתה. רק בודדים, מן הסתם ממוצא זר, פשוט בוחרים קופה וממתינים בנחת. רובנו מתחילים לדלג בין הקופות, שרלוקים מטעם עצמנו, מטכסים נוסחאות מסובכות וחסרות שחר. זה לא הכי מנומס אבל חייבים להסתכל לתוך עגלות של אחרים. "כמה טונה, יא אללה..." משתדלים לא לעמוד מאחורי העגלות הכי עמוסות. אבל היי! טעות אופטית! הנה אחת שנראית מפוצצת, אבל זה בעיקר חבילה ענקית של נייר טואלט ושני ארגזי משקאות. מבחינת הקופה זה שני פריטים. אנחנו לא מוותרים גם על סקירה מעמיקה והשוואתית של סגל העובדים, ונועצים מבטים כאילו מבחינתנו, ממש ברגע זה נפתח שלב האודישנים בתוכניתנו "רוקדים עם קופאיות". זאת בקופה 3 נראית תשושה. שום דבר לא זז אצלה. זאת שלידה זה סיפור אחר.לפי האנרגיה והציפורניים הקטלניות היא בטח מתה כבר לעוף מפה. היא תתקתק הכל ברגע. אבל כבר עומדים אצלה שניים. ולא רק שהם רוקנו משאית לתוך העגלה, יש להם גם פרצוף של נודניקים שקוראים אותיות קטנות על אריזות. הם יתחילו עם השאלות, ויבקשו להחליף דברים והלך עלינו. רק זה חסר. שבסוף נתחרט שלא הלכנו על התשושה.
משהו בטבע שלנו מקשה עלינו את הבחירה וזה מוזר. לכאורה היינו אמורים להיות אלופי העולם בקבלת החלטות. כולנו צאצאים לעם שההיסטוריה שלו לא הכירה יותר מדי הזדמנויות שניות. אבותינו נאלצו לאורך ההיסטוריה לבחור מהר ולבחור עם הגב לקיר, בלי יותר מדי מידע, ובין אפשרויות שכולן גרועות. אלו שטעו בבחירה אינם איתנו עוד. ככה פשוט. מבחינה אבולוציונית, היהודים שחיים היום בארץ ישראל אמורים היו להיות בעלי כוחות-על בכל הנוגע ליכולת בחירה וקבלת החלטות. אבל עם כל הכבוד לתיאוריה, זה לא עובד. אנחנו גרועים בזה. עצם הצורך לבחור ממלא אותנו מתח ותסכול. לא נעים להיות פה בתקופת בחירות, וזה די מדאיג כשחושבים על כך שלאחרונה כמעט כל הזמן הוא תקופת בחירות.
**
וזה עוד כלום. למשל הנהיגה והקניות יש קומה נוספת. נניח שכבר בחרנו קופה. זה לא היה פשוט אבל בסוף התמקמנו. למעשה כבר סיימנו לקנות. אנחנו רק רוצים לשלם ולצאת. והנה אנחנו ממשיכים. מוסיפים דברים לעגלה וגם מוציאים ממנה. זאת כבר לא התנהגות של בוחר. זאת התנהגות של נבחר. וכמו משא ומתן קואליציוני עם מפלגות מסוימות שום דבר אף פעם לא נגמר. דווקא עכשיו, בתור, נזכרים שצריך עוד מרכך. שמנת פרווה. סמרטוטים. דווקא עכשיו מחליטים שמספיק עם דגני הבוקר הצבעוניים. מוציאים ומנחים איפשהו. רק בישראל אפשר למצוא במרחק חצי מטר מהקופה עוף טרי שמישהו השאיר למעצבה על המסטיקים. או את יועז הנדל.
העצבנות המזגזגת של הבוחר הישראלי, היא שום דבר לעומת ההתנהלות של המועמד להיבחר. אם אנחנו הבוחרים מתנהגים כמו נהג מתלבט לקראת צומת מרומזר, חלק מהמועמדים שלנו מתנהלים בימים אלו כמו בזירה האיומה ביותר בכבישי ישראל. כוונתי לתמרור המאיים שמבשר על צמצום קרוב בנתיבי תנועה. קורה. זה לא אסון, כמובן. צוואר בקבוק לפניך. די ברור שיש בעולם עמים שבשלב הזה מתחילים להאט. מתכוננים להשתלב. מי ישמע, איזו דרמה גדולה. היו שלושה טורים, עוד מעט רק שניים. רק אצלנו, עם הנצח ופרסי הנובל, מתחילה להסתמן קריסת מערכות. כולם מגבירים מהירות, כועסים; חלק מהנהגים חוששים כנראה להישאר בחוץ. אחרים מתחילים להאמין שהרכב בנוי מחומר ספוגי ואלסטי. אם רק נידחף קצת, נלחץ לעבר המשאית, יכול להיות שזה יכנס. העיקר שנגיע לנקודה קצת יותר קדמית במשפך הבלתי נמנע. זר לא יבין זאת. כמות האנרגיה, ההתחשבנות והכעסים, שמושקעת בכביש ישראלי שהולך וצר, היתה יכולה לספק חשמל לחצי מדינה. ואת אותם דברים אפשר לומר על הישורת האחרונה לפני סגירת הרשימות לכנסת. ההבנה הבסיסית שבסוף כולנו נוסעים על אותו כביש, היא לעולם לא פשוטה. לא כאן.
וכן, בפוליטיקה וגם בכביש המתכווץ, תמיד יהיה נהג שיקבל החלטה פראית ויירד לשוליים, לעזאזל הקו הצהוב, וינסה לעשות משהו שלא כתוב בשום ספר.
**
מותה של המלכה אליזבת' עורר גלים מרשימים של כבוד וחיבה מכל עבר, וגם את השאלה הנצחית בדבר בית המלוכה ומי צריך את זה בכלל. הרב חיים נבון ערך השוואה מעניינת בין השלטון הבריטי שהשכיל לחיות עם צמד הניגודים דמוקרטיה-מלוכה, בניגוד לצרפת, למשל, שהנטייה הטבעית שלה אחרי הפיכתה לרפובליקה היתה למחוק ולדחות בבוז את כל מה שסימל הכתר. בריטניה יציבה יותר, מקומה בצד הנכון של ההיסטוריה איתן יותר, והיא דמוקרטית לא פחות.
מלכות בעולם דמוקרטי לא אמורה לגזור גזירות או לקבל החלטות גורליות. היא אמורה, בעצם דמותה, לייצג ולסמל משהו, שבלעדיו לא ברור מה מצדיק ומה מדביק את החלקים השונים של הממלכה. כשמתמזל המזל, מגיעה מלכה כמו אליזבת' שרוב הבריטים אכן ראו בה התגלמות של הרוח הבריטית. כשאין מזל, אז אין. רק כשצפיתי בסדרה "הכתר" הבנתי שיכול להיות שכל תרבות הסלב'ס שהולכת ופורחת אצלנו, היא בסך הכל חיקוי עלוב ונוטף געגועים לעולם שיש בו משפחת מלוכה. הנפנוף הסתמי מהחלונות. הצורך הציבורי לחטט במלתחות, בנשפים ובשערוריות. השפע הלא מובן. הרצון להאמין שזוגיות של סלבים [או בני אצולה], היא משהו שונה בתכלית מסתם זוגיות. וכמובן הכבוד והחשיפה שאין בצדם שום אחריות. כל אלו דומים מאוד. לזכותן של משפחות מלוכה יאמר, שמרחפת שם מין הבטחה לחינוך משובח מגיל צעיר. בכל מקרה, אם הברירה היא בית מלוכה או בית האח הגדול, נדמה לי שכמו ישראלי טוב גם אני אענה "והשאלה הבאה?".

הופעות

בול בפוני - חדש!

עם עירן צנחני

מופע מחווה לשנות ה70!!

לשירים, ההומור המחוספס והדמויות שעשו את מה שאנו היום

eric sultan---6462.jpg

חוברהל'ה

עם מרב סמן טוב

חגיגה ירושלמית של שירים, סיפורים והומור שיגלגלו אתכם מצחוק וגעגוע ממחנה יהודה עד גינות סחרוב.

צילום רמי זרנגר .jpg

גשר ההלכה

עם חנן יובל

חנן וג'קי מגיעים למופע הזה מכיוונים שונים, מרקע וגם מדור שונה, אך המפגש שלהם רצוף אהבה ועוסק בדבר ששניהם שוברים עליו את הראש ואת הלב – תפילת האדם.

חנן וג'קי.jpg

לכו אתם

עם אריאל הורוביץ

דברים טובים קורים כשקיבוצניק מצפון תל אביב נפגש עם ירושלמי מבת ים.

לכו אתם. תמונת יחצ. אביטל דן.jpg
הופעות

הרצאות

תוכן זה כל הסיפור

חדשנות-סיפור ישן

WhatsApp Image 2021-11-03 at 6.36.31 PM.jpeg

חצי הכוס השבורה 

WhatsApp Image 2021-11-11 at 21.54.19.jpeg

בוקר טוב אליהו

WhatsApp Image 2021-10-25 at 22.53.46 (1).jpeg

מגזימים - סיפור אהבה

WhatsApp Image 2021-10-25 at 22.53.47 (2).jpeg
הרצאות

מופעי יחיד

צחוק עשה לי

WhatsApp Image 2021-11-11 at 8.29.01 PM.jpeg
WhatsApp Image 2021-11-11 at 20.30.26.jpeg

הסיפור הירושלמי שלי

ספרים

ספרים

5235.jpg

אותיות מתוקות

"אני אבא ל-2 בני 9 ו-6. לאחרונה קיבלנו מהגן של הקטן את "אותיות מתוקות". מה להגיד, הספר פשוט אדיר. הילדים (שניהם) לא מפסיקים לקרוא ולבקש ממני להקריא אותו. מבחינתם ומבחינתי הסיפור מקסים.
דרך כל כך מיוחדת ללמוד בה." 

(תום, חיפה)

3 כוכבים ומטבע.jpg

שלושה כוכבים ומטבע

"זה סיפור עם ניחוח, עם מנגינה, עם טעם, כזה שפשוט כיף לשמוע, ואחר כך להיזכר בו, וגם לספר אותו מחדש, כי יש בו גם מוסר השכל, וגם צחוק, וגם קצת עצב, בקיצור - כל התבלינים שצריך כדי לשׂבּוֹע מסיפור ובכל זאת לרצות לשמוע אותו שוב"

(עטרה אופק)

כאן לא בית קפה - כריכת הספר.jpg

כאן לא בית קפה

"צרור סיפורי בית כנסת מקסימים, מפתיעים, חכמים. הם הזכירו לי את סיפוריו של שלום עליכם. יש בהם איזמל מנתחים חד ואהבה גדולה ליהודים שלו.

(שולי רנד)

" צחוק ועצב ותבונה והתבוננות והקשבה וחידוד ונוסטלגיה ושייכות ודיוק וכשרון בלתי רגיל של סיפור סיפורים. עונג שלם. מושלם. צרוף."

(יעל משאלי)

גלריה