top of page

סליחה, אני לא בתפקיד

| 07.06.24 | א' בסיוון תשפ"ד

WhatsApp Image 2021-11-11 at 21.54.19.jpeg

לילה אחד בלבנון התחלתי לחשוב שאולי יש בעיה עם הדור שלי. זה התחיל בצעקות שנשמעו במאהל הפלוגתי. משהו לא שגרתי ולא ברור קרה שם, אבל רובנו היינו שקועים בשנת לוחמים כבדה ומשתקת כל כך, שרק בבוקר התחלנו לאסוף את שברי האירוע הזה, שהיה מוזר לא רק במונחים לבנוניים אלא אפילו במונחי הפלוגה שלנו שהיתה באמת חתיכת תופעה. עד ארוחת הבוקר המעאפנה, [לעולם כנראה לא אצליח להכין את הביצים הירקרקות של רס"ר ברדוגו] כבר סיימנו להדביק את הסיפור הבא: בשעת לילה מאוחרת, השומר הרגיש מאוד לא טוב. הוא היה אמור לפטרל במאהל, ויש אומרים שהתמוטט. ככל הנראה עבר אירוע לבבי כלשהו. היינו המומים: איך התקף לב? הבחור צנחן ובן פחות מ 20! אין ספק שרק בפלוגה שלנו משהו כזה יכול להתרחש.
בזמן שהשומר על הקרקע, עבר שם במקרה אחד הקצינים, שנקרא לו אבשה, למרות שאני לא בטוח שזה לא היה שמו. אבשה היה קצין ג'ינג'י מזוקן, ג'אמוס אלפא ופרא אדם לא קטן, מגבול יפו-בת ים, והוא הבין מיד את חומרת האירוע, רץ לאוהל של החובשים והתחיל לנער אותם מהשק"ש. ההשכמה כללה צעקות אימים, פירוק האוהל וקללות שהיו גורמות לאוהדי כדורגל להסמיק. ברגע מסוים, הוציא אחד החובשים את הראש משק השינה, וכך, בחינניות של צב, אמר ביובש מנומנם "אבל זאת לא המשמרת שלנו. אנחנו לא בתפקיד". שכה יהיה לנו טוב. הקצין הג'ינג'י השתתק לרגע. למול תגובה כזאת לא היו לו קללות. תימהון כבד רבץ עליו. אבל הרגע חלף, והוא התפוצץ עליהם בצעקות, והמשיך להתפוצץ עד שהם סיימו לטפל בחייל, והמשיך גם למחרת בבוקר בשיחת הנזיפה הפלוגתית שהוא הוריד עלינו, פלוגת נח"ל מוצנח במלחמת לבנון הראשונה. אני לא זוכר בדיוק מה הוא אמר, אבל אין ספק שמעולם לא התכווצתי ככה מבושה.
אנחנו לא בתפקיד? זאת לא המשמרת שלנו?
נחלאווים תמיד אהבו לשיר. היו ימים שיחידת העילית של הנח"ל הייתה הלהקה. ואכן, התגובה המיידית לאירוע היה שכתוב יסודי שעשינו לשיר "בלדה לחובש". אם יש שירים שהם פרות קדושות, "בלדה לחובש" היה אחד כזה. בפסטיבל הזמר והפיזמון של שנת 69, יהורם גאון השתתף עם שני שירים וזכה עם שניהם במקום הראשון והשני. אבל בעוד השיר "עץ האלון" הזמין פרודיות, "בלדה לחובש" זכה למעמד הנדיר של יצירות שלכבודם המסדר יעבור לדום. אך לא עוד. מאותו יום ארור, נולדה אצלנו השורה: "עליתי על מוקש, זעק אז הפצוע/ אני לא בתפקיד, ענה לו החובש". וכן הלאה, לאורך ולרוחב של הבלדה. ובכל פעם שהגחכנו את השיר, ידענו טוב מאוד שאת עצמנו אנחנו מגחיכים, ושהשורה התחתונה היא שהדור החביב שלנו, גדל והתגייס והנה אנחנו: החיילים המחורבנים ביותר בתולדות צה"ל. זמן מה לפני כן נחטפו שמונה נחלאים, וכל מי שראה אותנו ברחוב עם תג המגל והחרב, צעק לנו "חטיפים"!! במבה ביסלי!! היכרנו בעובדה שעלינו לא ישירו שירי גבורה ועוז רוח. לא. אנחנו פשוט לא מגרדים את תחתית הסטנדרטים של אליפלט ודודו. נכון. היו לנו נסיבות מקילות. המלחמה שלנו, שניסו לקרוא לה מבצע, היתה שנויה במחלוקת. איש לא האמין להנהגה הקלוקת. המילים "שלום הגליל" עוררו גיחוך. והשורה היחידה שנותרה מהמלחמה ההיא היתה "חושב עלייך המון, חייל שבוז מלבנון". אלו לא היו רק שני החובשים המסוימים ההם. התחושה היתה שזה כולנו. בפלוגה היו נחלאים מכל תנועות הנוער וכל הצבעים הפוליטיים, אבל אף אחד לא האמין שאנחנו במשימת הגנה מקודשת או שיש טעם לכל זה. ציינתי כבר בעבר שכשהתבקשנו לכתוב צוואות, כתבנו רק דאחקות ושטויות. איזה מזל שנשארנו בחיים. רק לחשוב שמישהו היה קורא את הצוואות הללו.
המילה "שבוז", צינית ועלובה ככל שתהיה, היתה אמת לאמיתה. אליפלט לא היה שבוז. גם גדי וצבי לא היו שבוזים. אנחנו? זה בערך כל מה שאפשר היה לומר עלינו. וגם אם אני מגזים כעת, ואני כנראה מגזים, זאת היתה התחושה. ואני חוזר ומהרהר בכך היום כי הולך ומתברר לי שישראל צריכה להיפרד לשלום משכבת ההנהגה, שהיא פחות או יותר בני הדור שלי. נכון, עשינו גם כמה דברים טובים ועוד נעשה, אבל הדבר הטוב ביותר שבני הדור שלי עשו, מבחינת מדינת ישראל, זה לגדל את הצעירים המופלאים של היום. אלו שמתבקשים להתייצב בהקדם וליטול את עמדות המפתח והתיקון.
**
השבוע נפרדנו מדוד לוי, ואת דמותו כדאי שכולנו נזכור ונלמד היטב לקראת הימים שעוד נכונו לנו. רבים מאלו שכבר מתגעגעים לדוד לוי, החכם, המתון והממלכתי, לעגו לו ובזו לו בימים שבהם כיהן בצמרת ההנהגה הישראלית. קשה להאמין שבספרי לימוד ההיסטוריה הישראלית יופיע אי פעם פרק בשם "בדיחות דוד לוי" אבל לא היה מזיק אם כל אחד מאיתנו היה מקדיש כמה דקות למחשבה על הבדיחות ההן שלא היו מצחיקות מי יודע מה, ובכל זאת הכילו בתוכן את גרעין הקלקול של תקופה שלמה. רוב הבדיחות הללו היו תרגום לעברית של בדיחות אנגליות על אירים. בדיחות אמריקאיות על פולנים וכו. הבדיחות לא היו עליו אלא על המוצא שלו. צורך הטיעון החליטה מדינת ישראל שצרפתית איננה שפה זרה. לצורך הטיעון החליטו מפלגות העבודה והפועלים, שהעובדה שלוי התחיל את דרכו כפועל בניין, תוזכר איכשהו דווקא לגנותו. אין מה לכעוס על עצמנו. יש להבין וללמוד.
אספר על אירוע קטנטן שהתרחש סנטימטרים ספורים ממני. הוזמנתי להנחות את כנס המימונה באשדוד. הכנס הזה הוא אירוע אקדמי מכובד שמתקיים בכל שנה בהיכל התרבות האשדודי, יש בו הרצאות ודיונים מלומדים ואין בו מופלטות. סוג של עיקרון. ולמרות שמדובר במסורת ארוכה, אנשים ששומעים לראשונה על כנס המימונה, עדיין נוטים להגיב באופן משעשע.
אני חושב שזה היה בכנס הראשון. דוד לוי הוזמן להיות אורח הכבוד והנאום שלו פתח את הכנס. רגע לפני כן, שוחחנו ליד פינת הקפה. וחוץ מתיאומים ומנהלות, שנינו התעניינו לדעת האם יש קירבה משפחתית בינינו. [למרבה הפלא אין! למרות ששתי המשפחות הגיעו מסביבת העיר רבאט.] לפתע הגיע למקום חבר מועצה מקומי. היה לו מראה של רב, והוא ביקש לדבר בדחיפות עם כבוד השר. לוי האיר לו פנים: "כן בבקשה".
" תגיד להם, תגיד להם על הבמה, שבמרוקו היינו מקפידים בהלכה קלה כבחמורה"
לוי לא השתהה רגע: "דברים ריקים!! איוולת!!" הוא הרים את קולו "מה שהיה מיוחד בחכמי מרוקו, זה שהם ידעו להבחין בין קלה לבין חמורה"
הדברים הממו אותי. הבהירות. הסירוב להנהן מול קלישאה. התבונה החדה והרהיטות. גם אני גדלתי על הבדיחות. לבושתי, אפילו סיפרתי כמה. ומי לא? אט אט הבינו כל הלגלגנים, כמה חסרים לישראל מנהיגים בשיעור קומתו של דוד לוי ז"ל.
**
הבהרה והתנצלות: בשבוע שעבר טעיתי כשכתבתי כאן כאילו ח"כ אלמוג כהן הגיש את כתב התביעה לחיים לווינסון בזמן שבאולפן הטלוויזיה נכח אלי אלבג. חשבתי כך משום שלמדתי על האירוע מתוך סרטון שנערך באופן שמעורר את הרושם הזה. האמת היא שאלבג הגיע לאולפן זמן רב אחרי שאלמוג כהן כבר עזב אותו.
חה"כ כהן יצר איתי קשר וביקש [באדיבות ובחביבות] לתקן את הרושם. הוא הבהיר שלא היה מעז לעשות זאת בנוכחותו של בן למשפחת חטופים. אמרתי לו שאני עדיין חושב שנבחרי ציבור אמורים להתמקד כרגע במשימות אחרות, אבל הצדק איתו, ואני שמח להבהיר זאת ומתנצל על הרושם המוטעה.

הופעות

בול בפוני - חדש!

עם עירן צנחני

מופע מחווה לשנות ה70!!

לשירים, ההומור המחוספס והדמויות שעשו את מה שאנו היום

eric sultan---6462.jpg

חוברהל'ה

עם מרב סמן טוב

חגיגה ירושלמית של שירים, סיפורים והומור שיגלגלו אתכם מצחוק וגעגוע ממחנה יהודה עד גינות סחרוב.

צילום רמי זרנגר .jpg

גשר ההלכה

עם חנן יובל

חנן וג'קי מגיעים למופע הזה מכיוונים שונים, מרקע וגם מדור שונה, אך המפגש שלהם רצוף אהבה ועוסק בדבר ששניהם שוברים עליו את הראש ואת הלב – תפילת האדם.

חנן וג'קי.jpg

לכו אתם

עם אריאל הורוביץ

דברים טובים קורים כשקיבוצניק מצפון תל אביב נפגש עם ירושלמי מבת ים.

לכו אתם. תמונת יחצ. אביטל דן.jpg
הופעות

הרצאות

תוכן זה כל הסיפור

חדשנות-סיפור ישן

WhatsApp Image 2021-11-03 at 6.36.31 PM.jpeg

חצי הכוס השבורה 

WhatsApp Image 2021-11-11 at 21.54.19.jpeg

בוקר טוב אליהו

WhatsApp Image 2021-10-25 at 22.53.46 (1).jpeg

מגזימים - סיפור אהבה

WhatsApp Image 2021-10-25 at 22.53.47 (2).jpeg
הרצאות

מופעי יחיד

צחוק עשה לי

WhatsApp Image 2021-11-11 at 8.29.01 PM.jpeg
WhatsApp Image 2021-11-11 at 20.30.26.jpeg

הסיפור הירושלמי שלי

ספרים

ספרים

5235.jpg

אותיות מתוקות

"אני אבא ל-2 בני 9 ו-6. לאחרונה קיבלנו מהגן של הקטן את "אותיות מתוקות". מה להגיד, הספר פשוט אדיר. הילדים (שניהם) לא מפסיקים לקרוא ולבקש ממני להקריא אותו. מבחינתם ומבחינתי הסיפור מקסים.
דרך כל כך מיוחדת ללמוד בה." 

(תום, חיפה)

3 כוכבים ומטבע.jpg

שלושה כוכבים ומטבע

"זה סיפור עם ניחוח, עם מנגינה, עם טעם, כזה שפשוט כיף לשמוע, ואחר כך להיזכר בו, וגם לספר אותו מחדש, כי יש בו גם מוסר השכל, וגם צחוק, וגם קצת עצב, בקיצור - כל התבלינים שצריך כדי לשׂבּוֹע מסיפור ובכל זאת לרצות לשמוע אותו שוב"

(עטרה אופק)

כאן לא בית קפה - כריכת הספר.jpg

כאן לא בית קפה

"צרור סיפורי בית כנסת מקסימים, מפתיעים, חכמים. הם הזכירו לי את סיפוריו של שלום עליכם. יש בהם איזמל מנתחים חד ואהבה גדולה ליהודים שלו.

(שולי רנד)

" צחוק ועצב ותבונה והתבוננות והקשבה וחידוד ונוסטלגיה ושייכות ודיוק וכשרון בלתי רגיל של סיפור סיפורים. עונג שלם. מושלם. צרוף."

(יעל משאלי)

גלריה