שנת 1666 היתה אחת הגורליות בהיסטוריה של העם היהודי. בהתחשב בעובדה שבאותם ימים לא היתה תקשורת המונים אלקטרונית, קשה בכלל להבין איך בזמן כה קצר, הפך גבר אלמוני, בשנות ה-40 לחייו, לא משכיל במיוחד ולא מיוחס באופן חריג, לנושא היחיד שכל קהילות ישראל שוחחו, התרגשו וסערו עליו ורק עליו. ממזרח אירופה ועד מערבה, ומעזה וירושלים ועד לקצה מרוקו. אולי לא רב גדול ולא גאון אבל שבתי צבי היה פצצת כריזמה. אמרו שהוא שר נהדר. שריח טוב תמיד אופף אותו. שברגעים הטובים שלו [והאיש סבל ממצבי רוח קיצוניים] אור קורן מעיניו. כל שיחה נדדה אליו. כן שבתי ולא שבתי. לפי רוב החוקרים, 90 אחוזים מיהודי העולם של אותה תקופה היו שבתאים. ביניהם היו רבנים חשובים, והמנטור שעמד מאחוריו – רבי נתן האשכנזי – היה ככל הנראה גדול חכמי הדור. הם האמינו שהוא המשיח, ושהם עצמם זכו להגיע לרגע שעליו חלם ישראל מאז החורבן והגלות. קץ ההיסטוריה בא ועמו גם קץ התלאות. שנים ספורות אחרי סדרת מעשי טבח המוניים ומבעיתים, שזכו אצלנו לכינוי "פרעות ת"ח-ת"ט", הופעתו של שבתי צבי היתה תקווה לימים טובים בפתח, והתקווה הזאת פעמה באנרגיה אדירה כל כך, עד שהיא יצרה שמועה ויראלית הרבה לפני שמישהו בעולם ידע מה היא רשת חברתית מה היא ויראליות.
זה התבטא, למשל, בפרץ של שיבה ליהדות. אלפים, ויש אומרים רבבות, של יהודים שכבר התבוללו, שינו שם וזהות- בעיקר במערב אירופה- חזרו ליהדותם בגלוי. רבים חזרו לשפה העברית. המונים, בפולין כמו במרוקו, סגרו את עסקיהם ומכרו הכל, כי תכף-תכף חוזרים לארץ ישראל. עוד דבר מופלא הוא טענת ההיסטוריונים שבאותה שנה לא התקיימה עלייה לרגל למכה[!!] מאחר וגם בין המוסלמים התפשטה השמועה שמלך היהודים הגיע. גל מפתיע של פמיניזם בא לעולם. ימות המשיח הם ימי מהפיכה, ובעקבות שבתאי צבי עצמו, הרשו לעצמם יהודים שמרנים להעלות נשים לתורה. והיו גם אסונות. אנשים הלומי תקווה ששמעו שעב הענן יישא אותם בדרך נס לארץ ישראל, עלו לקצה הגג, הושיטו יד לעננים והתרסקו ארצה. בכלל, מדובר בסיפור שמסתיים בהתרסקות.
סיפור שבתאי צבי הוא אולי הסיפור המכונן הכי פחות מסופר בתרבות שלנו. היו שראו בו את הציוני הראשון. הפמיניסט הראשון. כוכב הרוק הראשון. אחרים ראו בו בעיקר את השרלטן הדתי שרוכב על מצוקתם וכאבם של ההמון התמים. הוא ללא ספק היה רפורמטור מכף רגל ועד ראש. ואם נחפש את שורשי ההתנגדות העזה, העויינת ממש, לכל תופעה של שינוי דתי – וזה כולל את עליית החסידות כמו גם את עליית הרפורמים – נגיע בסוף לשבתאי צבי [יש אומרים שעצם ההיווצרות של אורתודוקסיה יהודית, התרחשה על רקע השבר שהביא הסיפור הזה] והיו שהתמקדו בעיקר בפסיכיאטריה – נפשו של גיבור הסיפור ונפשם של מאמיניו. בקיצור, הסיפור הזה מורכב מכדי לספר אותו בקצרה, ולכן במבחני בגרות בהיסטוריה אפשר לענות על השאלה "מי היה ש"צ?" במילים "משיח שקר" ולזכות במלוא הנקודות. אבל זה היה מורכב הרבה יותר.
כמו שקורה לעתים לאדם שהתברך בקצת יותר מדי כריזמה, גם שבתאי התרגל עם הזמן לחשוב שיש בו באמת כל מה שההמונים מייחסים לו. לעתים הוא הציג את עצמו כ-אל כל יכול. בכל פעם שמישהו מצא בדבריו סתירה או כשל, הוא הציג כישרון סחרירי מופלא, הוכיח שהוא מעל לכל היגיון ומעבר לכל נורמה. בכישרונו הנדיר שבתי הרגיל את קהל אוהדיו לכך שאין ספין, אין מהלך מופרך או מופרע, ואין הפוך על הפוך, שאי אפשר לקבל. להסביר. להלל. כל עוד הוא יוצא מצדו של הגדול מכולם. הכל יכול. משיח בן דוד. המנהיג העליון. שנהג מדי פעם לחתום את מכתביו במילים "אני, ה' אלוהיכם, שבתאי צבי".
לכן, כשהוא נקרא אל הסולטאן, מנהיג האימפריה החזקה בעולם, איש לא גיחך כששבתאי אמר משהו כמו: תנו לי דקה איתו. תנו דקה ותראו איך הוא מסיר את מצנפת המלכות מעל ראשו ומניח אותה על ראשי. אני אשיר לו, ככה, שיר קטן. אניח עליו יד. אערבב אותו קצת, אתם יודעים. והסולטן, כמו כל אחד אחר, פשוט יוקסם. דקה"
ואכן, זה לא נמשך הרבה יותר מדקה. הסולטן ככל הנראה לא הוקסם. איש לא הדליף מתוך החדר, אבל אנחנו יודעים שבתוך רגעים ספורים, שבתי כבר הפסיק להיות שבתי. מישהו עם חרב ושפם גדול, הניח אולטימטום על השולחן, והמשיח התאסלם בן רגע. באיסלאם אין תהליכי גיור מתישים שנמשכים נצח, כמו אצלנו, וכשיצא משם, ולראשו כובע מוסלמי חדש, כבר קראו לו "עזיז מחמט אפנדי" שם קצת לא צפוי, כשמדובר במשיח ישראל.
**
התאסלמותו של שבתי צבי היתה טראומה לאומית. יש אומרים שזה כמעט שם קץ לאמונה היהודית ולעם ישראל. התאסלמות היתה הדבר האחרון שמישהו מהמאמינים יכול היה להעלות על דעתו. אלא שבשלב הזה של הסיפור השבתאים המושבעים כבר התרגלו לכך שהכל יכול להיות: אין גבול למה ששונאיו של שבתי מסוגלים להעליל עליו, ומצד שני אין גבול ליכולת של שבתי להסביר הכל. תסמכו על קוסם כל יכול כמוהו שהוא יסדר את הדברים. הוא יפריך את ההאשמות והשמועות הזדוניות ויבהיר מעל לכל ספק, שמה שנראה ממבט ראשון מאוד לא בסדר, הוא בעצם בסדר גמור. אמרנו בסדר?! אתם עוד תראו שזהו הטוב המוחלט וההישג הכביר. חכו להמשך.
זמן קצר לאחר שש"צ ממיר את דתו, יורדים שיעורי התמיכה בו ל 50%. היתר עדיין מנסים לעכל ולהסביר. החוויה השבתאית כבר תרגלה אותם לאקרובטיקה אינטלקטואלית, ואין דבר והיפוכו שהם לא יצליחו ליישב ואין שערורייה שלא תרד בגרון. חלק אומרים שהוא לא באמת התאסלם. זה הכל הצגה למראית העין. עמוק בפנים הוא עדיין המשיח. מתחת למצנפת המוסלמית ולשם הטורקי החדש, שבתי הוא עדיין הכי יהודי בעולם. השליח הנבחר וגדול הדור. אחרים, מרחיקים לכת עוד יותר וטוענים שהוא אכן התאסלם. ולא מפחד חלילה. מי הוא הסולטן השמנמן ומהי חרבו החלודה שיטילו מורך ואימה בלב אדוננו המשיח?! בעורמה ובאחריות הוא החליף כובע ושם. ודת. כן גם דת. אבל זה רק כדי להעלות ניצוצות. לקרב את הגאולה המוחלטת מתוך הביבים. לגייס את העולם המוסלמי המתון, למען החזון היהודי של שיבת ציון. ובכלל, מה רוצים משבתי? האם הרצל לא ייפגש עם הסולטן בתקופה מאוחרת יותר? ומונטיפיורי?
בעקבות הטראומה השבתאית עם ישראל איבד לא מעט מבניו. מאות משפחות התאסלמו כמו שעשה המנהיג. אחרים פשוט נשרו מרוב ייאוש. שנים לאחר מכן עדיין המשיכו יהודים לחשוד זה בזה בשבתאות ובחתרנות. כל מי שביקש לשנות משהו בהלכות הישנות, להכניס יותר מוסיקה או יותר רוחניות, לקדם נשים או אפילו לחלום לעלות לארץ ישראל – סומן כמי שעומד להמיט עלינו שבר נוסף. ככה זה בסיפורים על מנהיגים עליונים שיש להם בעיקר כריזמה וקהל תומכים נאמן עד מוות.