top of page

אז מי משמח את סינוואר

| 02.02.24 | כ"ג בשבט תשפ"ד

WhatsApp Image 2021-11-11 at 21.54.19.jpeg

לא ברור מי הם הגאונים שהחליטו, דווקא עכשיו, עם שובם של רבבות מילואימניקים אל הבתים והרחובות, להחזיר את הויכוח הישראלי למקומות המכוערים והנמוכים ביותר. דבר אחד ברור, הגאונים האלה לא לבשו מדים בחודשים האחרונים, לא התנדבו באחד החמ"לים ומן הסתם אין להם ילד לוחם שאוכל פסטה קבנוס בשום מיגנן. המילואימניקים חוזרים כשוודאות אחת מפעמת בליבם והיא "הלוואי שהמדינה הזאת היתה מתפקדת כמו הפלוגה שלנו". רוב המילואימניקים שפגשתי מאמינים שהפלוגה היא חברת מופת. והם בכלל לא מאותה פלוגה. הם שריונרים או תותחנים, חי"רניקים או הנדסה. אבל איכשהו זאת בכל זאת אותה פלוגה. כמה עשרות אנשים, ירושלמים ורשלצים, קיבוצניקים ומתנחלים שאתה יודע שעבורך הם יתנו את כל מה שיש להם ועוד. הספיק לי ביקור במסיבת פלוגה, לרגל הפרידה הקצרה עד להתייצבות הבאה, כדי להבין איזו נחיתה קשה צפויה ללוחמים ששבים אל המציאות העלובה של משחק ההאשמות. הנה חזרנו לשם, כאילו בכלל לא היה לנו 7 באוקטובר, מאז שהתברר שאף אחד לא עומד לקחת אחריות ולהתפטר.
הלהיט העדכני בויכוח הוא ללא ספק "אתם משמחים את סינוואר". הוא מוטח בכל מי שמעז לקרוא לשחרור החטופים, או סתם לבטא את העובדה שהוא לא מרוצה עד הגג, מהתנהלותה של מדינת ישראל. אז מי משמח לנו את סינוואר? ראש הממשלה טוען שהמוחים שהפריעו לוועדת הכספים שימחו את סינוואר. כל מי שתומך בעסקה, משמח את האויב ואף מחזק אותו. שזה דבר נורא לעשות בזמן מלחמה. אבל מי שמטריל את שב"כ כמו חברת הכנסת גוטליב, או סתם פוצח בזובורים מתוזמרים על הרמטכ"ל בכל סקירה. מי שקורא לפטר את אילון לוי הדובר המופלא והנדיר, עם האנגלית האוקספורדית והגבות האקספרסיביות, כי הוא תמך במחאה... האם יתכן שדווקא הם משמחים? את חמאס? טיפה'לה? -חס ושלום, ומה פתאום. אלו מחזקים ומעצימים את עוז רוחנו הלאומית, ומדכדכים עד מוות את הנייה, סינוואר ושאר המרצחים שוכני המחילות.
אז אם חשוב לכם לעשות סדר, ולהבין אחת ולתמיד, מי אשם בכל מה שקרה פה, ומה משמח את סינוואר, הנני מגיש כשירות לציבור, את תמצית הרשימה, וכפי שמתבקש ברוח השיר של ג'ולי אנדרוס ב"צלילי המוסיקה":
שלט "הפקירו", עצרת בקפלן
נאום של רונן צור, דיסקית באולפן "כאן"
עוד צעדה ושירים בכיכר,
אלו דברים שמשמחים את סינוואר...
[השיר עודנו בחיתוליו, וקוראינו המוכשרים מוזמנים להוסיף בתים]
**
ככל שנשמע יותר על עסקה כלשהי לשחרור החטופים, כך יגבר המתח והויכוח ייעשה בוטה יותר וחריף פי כמה. זה לא אמור להפתיע. מאז ה-7 באוקטובר, ולמען הדיוק, מאז סוף אוקטובר, אז התחילה ממשלת ישראל להיכנס לאירוע, הושקעו מאמצים רבים לסכסך בין משפחות החטופים לבין עצמן, ובינן לבין הציבור הרחב שתומך בממשלה. ההשקעה, חייבים להודות, הוכיחה את עצמה. יש סכסוכים ומתחים לרוב. המשפחות שנהגו באצילות ואורך רוח כבר נחשבות לאויבי העם וכל הכבוד למנהיגים המוכשרים שסכסכנות היא כוח העל שלהם. ישראל כבר יודעת שהיא זקוקה למנהיגות אחרת, עם כוחות-על אחרים.
אני לא מזלזל בטיעונים נגד העסקה. יש לי בעיה עם הרטוריקה. השיקולים עוסקים במחיר שישראל תצטרך לשלם, מחיר שבכל מקרה יהיה גבוה ומאוד לא נעים. זאת בעיקר משום שעל מחדלים חמורים משלמים ביוקר. והמחדל של שמחת תורה האחרון הוא לדעת רובנו, החמור והקשה בכל מחדלי ישראל לדורותיה. כך או כך, חייבים להזכיר למי שנוטה לשכוח. משפחות החטופים אינן אשמות בכך שיקיריהן נמצאים בעזה. הן גם לא אשמות בכך שהן מאוד מאוד רוצות שהסבים והסבתות, האבות והאחיות יחזרו כבר הביתה. וגם "עכשיו" זה באיחור רב, איחור מפלצתי וקורע את הנשמה.
אחד הטיעונים המרכזיים נגד עסקה, הוא זה שמזכיר שברוב המקרים המחבלים המשתחררים אינם הופכים להיות חובבי ציון או סתם אנשי משפחה למופת. לא, ברוב המקרים הם נשארים מחבלים ארורים, ולא פעם הם ינסו להרוג בנו. לטוענים כך יש רשימה לא קצרה של דוגמאות. משוחררי עסקאות קודמות אכן היו מעורבים בפיגועים ואין ספק שאנשים שכאלה מוטב שיירקבו מאחורי סוגר ובריח. מצד שני, אין ספק שאסור לנו לתת לאויב לחדור באלפיו ליישובינו ולחטוף ישראלים כאוות נפשו. אבל אם נודה על האמת, לארגוני הטרור אין בעיית כח אדם. גם בעיית מוטיבציה אין שם, ואם לא היו משתתפים בפיגוע משוחררי עסקה כלשהי, אז אחרים היו משתתפים בה. לא הרכב המפגעים הוא הבעיה שלנו, אלא החורים בהגנה. ואם אכן החלטנו שמעכשיו ועד עולם אף אחד לא מתקרב לנו לגדר, ואף אחד לא בוחן את סבלנותנו, זה לגמרי לא תלוש או חסר אחריות לתמוך בעסקה.
טיעון אחר שמוטח במשפחות, הוא רגשי יותר ומכוון, תסלחו לי, קצת מתחת לחגורה. השאלה היא: למה אתם לא מסוגלים להיות כמו המשפחות הגיבורות ואצילות הנפש הללו שמהרגע הראשון סירבו להתלונן ואמרו במפורש שהן מוכנות להקריב ולשלם את המחיר?
שתי תשובות יש לי לעמדה הזאת. הראשונה היא עקרונית. בשירותי הצבאי הזניח, יצא לי לשמש כמפקד צוות, ואילו אחד מהחיילים היה אומר לי משהו כמו "אם אני נפצע אני דורש מכם להשאיר אותי בשטח" הייתי אומר לו שהוא חבוב ושאני מת עליו, אבל אני לא באמת שואל אותו. העיקרון ש"לא משאירים פצועים בשטח" הוא ערך והוא לא עומד למיקוח, ואם ייפצע, אז נפנה אותו ונטפל גם אם זה יסכן את הכוח, ויעכב את התנועה.
הבטחתי שתי תשובות, והשנייה פחות נעימה לי. אמסור אותה אם כן בדרך משל, והוא עלול להיות מעט חריף. ובכן, קורה לפעמים באיזו משפחה, שאחד הדודים מגלה שהוא חולה במחלה ממארת ונוראה. הרופא אומר לו שנותרו לו חודשים ספורים לחיות וגם בהם איכות חייו תהיה די עלובה. אותו דוד, מחילה על האלגוריה הפשטנית, כותב מכתב פרידה, לוקח אקדח ויורה לעצמו בראש. בהלווייה מספרים כל בני המשפחה המזועזעים, כמה אצילי זה היה מצדו של הדוד ליטול את נפשו ולא ליפול למעמסה וטורח. אבל בפינת החדר ב"שבעה" יושבת עוד דודה. גם היא, כך מסתבר, מתמודדת עם מחלה איומה. אוי לי, היא אומרת לעצמה. לי אין שום כוונה לירות לעצמי בראש. האם אני חייבת למישהו התנצלות? האם אני אמורה להרגיש ממש גרוע עם עצמי עכשיו? האם בני המשפחה עומדים להשמיץ אותי ולקרוא לי אגואיסטית. קטנונית ונהנתנית? כך, פחות או יותר, חשים קרובי משפחתי מול תצוגות ההקרבה ההרואיות שמוטחות בהם.
זכותם של בני משפחה לא לכעוס. מותר להם להאמין שאף אחד לא הפקיר את בנם. אבל אין להם זכות לתבוע מאחרים לאמץ את עמדתם ולהאמין שלא היתה הפקרה. אין להם זכות לקרוא לאחרים אינדיבידואליסטים או נהנתנים רק משום שהם תובעים לפדות את יקיריהם הנתונים בצרה ובשביה. בכל פעם שהם חוזרים ומטיחים "אנחנו אוהבים את הבן שלנו לא פחות מכם" כדאי שיזכרו שיתר המשפחות אוהבות את מדינת ישראל לא פחות מהם.

הופעות

בול בפוני - חדש!

עם עירן צנחני

מופע מחווה לשנות ה70!!

לשירים, ההומור המחוספס והדמויות שעשו את מה שאנו היום

eric sultan---6462.jpg

חוברהל'ה

עם מרב סמן טוב

חגיגה ירושלמית של שירים, סיפורים והומור שיגלגלו אתכם מצחוק וגעגוע ממחנה יהודה עד גינות סחרוב.

צילום רמי זרנגר .jpg

גשר ההלכה

עם חנן יובל

חנן וג'קי מגיעים למופע הזה מכיוונים שונים, מרקע וגם מדור שונה, אך המפגש שלהם רצוף אהבה ועוסק בדבר ששניהם שוברים עליו את הראש ואת הלב – תפילת האדם.

חנן וג'קי.jpg

לכו אתם

עם אריאל הורוביץ

דברים טובים קורים כשקיבוצניק מצפון תל אביב נפגש עם ירושלמי מבת ים.

לכו אתם. תמונת יחצ. אביטל דן.jpg
הופעות

הרצאות

תוכן זה כל הסיפור

חדשנות-סיפור ישן

WhatsApp Image 2021-11-03 at 6.36.31 PM.jpeg

חצי הכוס השבורה 

WhatsApp Image 2021-11-11 at 21.54.19.jpeg

בוקר טוב אליהו

WhatsApp Image 2021-10-25 at 22.53.46 (1).jpeg

מגזימים - סיפור אהבה

WhatsApp Image 2021-10-25 at 22.53.47 (2).jpeg
הרצאות

מופעי יחיד

צחוק עשה לי

WhatsApp Image 2021-11-11 at 8.29.01 PM.jpeg
WhatsApp Image 2021-11-11 at 20.30.26.jpeg

הסיפור הירושלמי שלי

ספרים

ספרים

5235.jpg

אותיות מתוקות

"אני אבא ל-2 בני 9 ו-6. לאחרונה קיבלנו מהגן של הקטן את "אותיות מתוקות". מה להגיד, הספר פשוט אדיר. הילדים (שניהם) לא מפסיקים לקרוא ולבקש ממני להקריא אותו. מבחינתם ומבחינתי הסיפור מקסים.
דרך כל כך מיוחדת ללמוד בה." 

(תום, חיפה)

3 כוכבים ומטבע.jpg

שלושה כוכבים ומטבע

"זה סיפור עם ניחוח, עם מנגינה, עם טעם, כזה שפשוט כיף לשמוע, ואחר כך להיזכר בו, וגם לספר אותו מחדש, כי יש בו גם מוסר השכל, וגם צחוק, וגם קצת עצב, בקיצור - כל התבלינים שצריך כדי לשׂבּוֹע מסיפור ובכל זאת לרצות לשמוע אותו שוב"

(עטרה אופק)

כאן לא בית קפה - כריכת הספר.jpg

כאן לא בית קפה

"צרור סיפורי בית כנסת מקסימים, מפתיעים, חכמים. הם הזכירו לי את סיפוריו של שלום עליכם. יש בהם איזמל מנתחים חד ואהבה גדולה ליהודים שלו.

(שולי רנד)

" צחוק ועצב ותבונה והתבוננות והקשבה וחידוד ונוסטלגיה ושייכות ודיוק וכשרון בלתי רגיל של סיפור סיפורים. עונג שלם. מושלם. צרוף."

(יעל משאלי)

גלריה