WhatsApp Image 2021-11-11 at 8.29.01 PM.jpeg

תלוש מהמציאות

בא בטוב- ג'קי לוי 29/7/22 א' באב תשפ"ב ישראל היום

על העוצמה של צמד המילים "החופש הגדול" אין בכלל טעם להתווכח. גם עשרות שנים אחרי שהפסקת להיות ילד, המילים הללו עדיין דורכות את הלב ומזכירות נשכחות. הרבה אחרי שהפכת להיות הורה ועברת ללא רחם מהדרג המבלה, המתקייטן, הקם מאוחר, והרץ בצווחות-גיל אל קו המים, לשורות הדרג האורז, מעמיס וגורר, המתעייף, המקלף, המנפח, והפורס בדמעה את תשלומיו לעבר קו האופק, עמוק בפנים אתה שם. זוכר הכל, ומשווה הכל, בחיוך או בזעף. אני זוכר למשל, פגישה עם ידיד שהוא איש חינוך רציני. במהלך הפגישה הוא תקע בי מבט פדגוגי ואמר לי שאצלנו, כלומר אצלו, לא אומרים "החופש הגדול" אלא "החופשה הארוכה". כך אנחנו מבהירים שאין שום דבר גדול בחופש!! אמרתי לו שאני חושב שזה רעיון ארוך! מטעמי נימוס לא אמרתי בפירוש את המילה "פתטי".  

רבים כותבים על החופש הגדול של ילדותם המוקדמת. על השוקו ולחמניה, וצעקות "אל המעיין, בא גדי בא גדי קטן" ו"בים לבן קבוצת שחורים קוטפת". מה שאני פחות נתקל בו, הוא דיווחים של הורים על היום שבו הילד שלהם יוצא לעבוד בחופש ולהרוויח את השקלים הראשונים בחייו, כמו גם את החוויות שלעולם לא ישכח. כבר נתקלתי בחיי באנשים שלא זוכרים כמעט כלום. אבל את העבודות הראשונות שלנו, אנחנו לא שוכחים לעולם.

יש משהו מסעיר ביום שבו אחד הילדים שלך יוצא לעבודה הראשונה. מאיפה, למען ה', הוא גירד את הפרצוף הרציני הזה? חמוד. הפייטן הפנימי שיש לכולנו בלב, מתחיל לנסח תפילות קטנות. כן כן, עכשיו הוא יתחיל להבין מה זה כסף. להעריך. זאת כמובן שטות גמורה. מנגנון מופלא בנפשו של הצעיר מצליח להביא אותו למצב שבו הוא אמנם יתחיל להבין ולהעריך, אבל רק את הכסף שהוא עצמו הרוויח, ורק את זיעת אפיו.

 

יש גם משהו מעליב ביום הזה. נניח לצורך הדיון שהילדה המתבגרת מצאה עבודה כשמר-כלב. עבודה חיונית ונכבדת לכל הדעות. ביום הקודם הבטחת להעיר אותה חצי שעה לפני. הרי כולנו יודעים, חוץ מהפתאים ששכרו את שירותיה, שהגברת ישנה כמו ממותה. אם אנחנו ההורים לא נטלטל אותה מהמיטה שלוש או ארבע פעמים, יש יותר סיכוי שהכלב כבר ייגש בעצמו לשירותים, ויפזם שיר ישן בזמן שהוא תולש לעצמו שקית, מאשר שהעלמה הנכבדת תגיע אליו בזמן.

ואז זה קורה. בשעת בוקר מוקדמת, כשאתה מדשדש בתלבושת הבוקר המגוחכת שלך- הבוקסר שפול סיימון לא שר עליו, והחולצה האיומה שאשתך מכנה אותה בחיבה בשם "מוחמד דף" על שם מספר ניסיונות החיסול שהיא שרדה- אתה מגלה שהיא כבר הקדימה אותך. לבושה, רעננה ואסופת שיער היא יושבת ושותה בנחת מיץ תפוזים סחוט. אה! בוקר! אתה ממלמל כמו אידיוט. כבר הכנת את עצמך למשימה מורכבת ורבת גיחות. מעולם לא ראית אותה בשעות האלה, חוץ מאשר בימי הטיול השנתי. לפתע אתה נזכר שגם אתה קמת לעבודה כמו שלא קמת לשום דבר אחר. וקצת לפני.

מה שמביא אותנו לנקודה הבאה. נניח שלא מדובר בהוצאת כלב, או להבדיל- שמרטפות. נניח שזאת עבודה במקום עבודה אמיתי, שיש בו בוס,  ונהלים ותלוש משכורת. שם, הורים יקרים, עליכם להכין את עצמכם לכך שלא רק שהילד יקום בזמן, ויעטה פרצוף רציני שאתם לא ממש מכירים. יש מצב שבמקרה הזה, אתם תיאלצו להיחשף לעובדה, שבניגוד להתרשמותכם הקודמת, הילד מבין טוב מאוד מה אומרים לו ואפילו לא מתווכח. זה עשוי לטלטל את הנשמה, אך מסתבר שאם ההוראה מגבוה לא יורדת מכיוון ההורים, פחחח, אלא מכיוון אחראית משמרת בת 18, אז "נעליים סגורות" יהיו נעליים סגורות. ו"מכנסיים ארוכים, בלי חורים!" ייענו בלבישת מכנסיים ארוכים ושלמים. ואתם תהיו הורים טובים ולא ממורמרים ותחייכו לעצמכם חיוך קטן. ברור. ברור שהילד ציית. וברור שמכנסיים ארוכים ויפים ונעליים סגורות. ומתי לאחרונה שמעתם אחמ"שית לפני צבא זועקת "אבל אמרתי אלף פעם!!"?. זה משפט של הורים בלבד.

**

ויש את התפילה. כי כשהילדים יצאו מהבית לעבודות הראשונות, ידעתי שהם רוכשים כרגע חוויות שילוו ויעצבו חלק גדול מחייהם המקצועיים. כולנו רואים מדי פעם כתבות עם מנכ"לים גדולים, שיש להם המון עובדים, ושולחן עמוס בצעצועי מנהלים ותמונות צפויות והם תמיד תמיד זוכרים את היום שבו ביצעו שליחויות על אופניים, מכרו סברס או פרקו משאית. ואני יודע שהם בעיקר זוכרים את הפעם הראשונה שבה הם גילו שרימו אותם. אני מדבר על דבר מאוד מאוד ישראלי והוא המבט המופתע, כמעט המום, שאדם תוקע בתלוש המשכורת. זה קורה לעתים גם אחרי וותק מכובד, אבל זה קורה שבעתיים מול התלושים הראשונים. הפאזל הצבעוני והסתום הזה. חידת ההיגיון שאין דרך לפענח. האכזבה המרה מול הפער הנצחי בין מה שחשבת שיופיע שם- שהרי סיכמנו, ואמרו לי – לבין מה שכתוב.

ואני מפציר בילדים שלי לקרוא את האותיות הקטנות. ואם לא אז לפחות את הגדולות. ואם לא, אז לפחות לא לקחת ללב את האכזבה שבוא תבוא. ולשאול את הבוס. ועוד שאלה. כי אני באמת מאמין שכמו בתחומים אחרים, גם כאן רוב התחמנים הם אנשים שתוחמנו בצעירותם. רוב ה"עוקצים" נעקצו מתי שהו. רוב מפעילי שיטת "מצליח" הם נפגעי השיטה, שראו איך אחרים קצרו הצלחות על גבם ולפי כמות בתי העסק שמתחמנים, עוקצים ונוקטים בשיטת מצליח, כנראה שיש פה, בארץ חמדת אבות, כמות יפה מאוד של אזרחים שגוררים איתם צלקות וטראומות, שאני לא מאחל לילדים שלי או שלכם.

ולא רק כי אני חס על נשמתם העדינה. אני חס כמובן, אבל לא פחות מכך, אני מקווה ומייחל שהם יאמינו בעבודה, ויאהבו את מלאכתם. שאם אם יבחרו לעסוק במתן שירותים, שיראו בכך זכות גדולה ואפילו שליחות, ובכל אופן שיתייחסו ללקוח כמו מישהו שעוד נפגוש בהמשך. מישהו ששווה לטפח איתו מערכת יחסים של אמון ולא של "קח את הכסף וברח". כי פה, אני חושש, מסתתרת בעיה ישראלית וותיקה, שאצל רבים מאיתנו, רבים מדי, התחילה אי אז בעבודה זמנית שהם יצאו אליה, מזמן מזמן, באיזה חופש גדול.

**

לאחרונה החלו מכשירי חשמל להעיר הערות לא נעימות. כבר התרגלתי לכך שאם מישהו לא הספיק לחגור את חגורת הבטיחות, אז המכונית נוזפת בו. זה היה קצת מוזר בפעמים הראשונות. עם כל הכבוד, יש מבוגרים אחראיים במשפחה הזאת, ואנחנו באמת לא זקוקים לצפצופי נזיפה מצידה של קופסת פח מתנייעת ממזרח אסיה. אבל התרגלנו. אלא שלאחרונה, ירדנו מטיסה והטלפון של אשתי העיר בנימוס, שעל פי מידע שהגיע לרשותו, את השעות האחרונות בילינו בישיבה מכווצת, ויתכן שעכשיו כדאי לקום מהכיסא ולצאת לפעילות גופנית. מה זה?! היגבנו ביחד. ויקומו הטלפונים?! זה שקוראים לך "סמארט", ומדי פעם מגרדים ממך מידע, לא אומר שאתה בעמדה להעיר הערות! יאללה יאללה, חתיכת גביע אשל משודרג, כולנו יודעים מאיפה באת. ומה השלב הבא, שאלנו את עצמנו? כמה קרוב היום שבו נפתח את המקרר כדי להוציא חמאה, או בקבוק בירה, והמקרר עצמו יניח עלינו יד קרה, ויגיד :לא בשביל משהו, ידידי, אבל מה דעתך להניח את המוצרים האלה במקום, ולפתוח את מגרת הירקות? ומה זה לעזאזל "פח חכם"?

במשך שנים הפחידו אותנו מהאפשרות האפוקליפטית שהבינה המלאכותית תביא להשתלטות עויינת של רובוטים על כדור הארץ. איש לא הזהיר אותנו מכך שהרבה לפני כן, ולא פחות נורא, המכשירים האלה יהפכו להיות נודניקים טרחנים ומתנשאים. עכשיו תסלחו לי, השעון החכם הודיע שישבתי יותר מדי מול המקלדת.  

הופעות

בול בפוני - חדש!

עם עירן צנחני

מופע מחווה לשנות ה70!!

לשירים, ההומור המחוספס והדמויות שעשו את מה שאנו היום

eric sultan---6462.jpg

חוברהל'ה

עם מרב סמן טוב

חגיגה ירושלמית של שירים, סיפורים והומור שיגלגלו אתכם מצחוק וגעגוע ממחנה יהודה עד גינות סחרוב.

צילום רמי זרנגר .jpg

גשר ההלכה

עם חנן יובל

חנן וג'קי מגיעים למופע הזה מכיוונים שונים, מרקע וגם מדור שונה, אך המפגש שלהם רצוף אהבה ועוסק בדבר ששניהם שוברים עליו את הראש ואת הלב – תפילת האדם.

חנן וג'קי.jpg

לכו אתם

עם אריאל הורוביץ

דברים טובים קורים כשקיבוצניק מצפון תל אביב נפגש עם ירושלמי מבת ים.

לכו אתם. תמונת יחצ. אביטל דן.jpg
 

הרצאות

תוכן זה כל הסיפור

חדשנות-סיפור ישן

WhatsApp Image 2021-11-03 at 6.36.31 PM.jpeg

חצי הכוס השבורה 

WhatsApp Image 2021-11-11 at 21.54.19.jpeg

בוקר טוב אליהו

WhatsApp Image 2021-10-25 at 22.53.46 (1).jpeg

מגזימים - סיפור אהבה

WhatsApp Image 2021-10-25 at 22.53.47 (2).jpeg
 

מופעי יחיד

צחוק עשה לי

WhatsApp Image 2021-11-11 at 8.29.01 PM.jpeg
WhatsApp Image 2021-11-11 at 20.30.26.jpeg

הסיפור הירושלמי שלי

 

ספרים

5235.jpg

אותיות מתוקות

"אני אבא ל-2 בני 9 ו-6. לאחרונה קיבלנו מהגן של הקטן את "אותיות מתוקות". מה להגיד, הספר פשוט אדיר. הילדים (שניהם) לא מפסיקים לקרוא ולבקש ממני להקריא אותו. מבחינתם ומבחינתי הסיפור מקסים.
דרך כל כך מיוחדת ללמוד בה." 

(תום, חיפה)

3 כוכבים ומטבע.jpg

שלושה כוכבים ומטבע

"זה סיפור עם ניחוח, עם מנגינה, עם טעם, כזה שפשוט כיף לשמוע, ואחר כך להיזכר בו, וגם לספר אותו מחדש, כי יש בו גם מוסר השכל, וגם צחוק, וגם קצת עצב, בקיצור - כל התבלינים שצריך כדי לשׂבּוֹע מסיפור ובכל זאת לרצות לשמוע אותו שוב"

(עטרה אופק)

כאן לא בית קפה - כריכת הספר.jpg

כאן לא בית קפה

"צרור סיפורי בית כנסת מקסימים, מפתיעים, חכמים. הם הזכירו לי את סיפוריו של שלום עליכם. יש בהם איזמל מנתחים חד ואהבה גדולה ליהודים שלו.

(שולי רנד)

" צחוק ועצב ותבונה והתבוננות והקשבה וחידוד ונוסטלגיה ושייכות ודיוק וכשרון בלתי רגיל של סיפור סיפורים. עונג שלם. מושלם. צרוף."

(יעל משאלי)

 
 
WhatsApp Image 2021-11-11 at 21.58.09.jpeg

צרו קשר

ניהול אישי - רבקה גרנביץ

להזמנת הופעות / הרצאות

 052-6051334

 info@jacky-levy.com