WhatsApp Image 2021-11-11 at 21.54.19.jpeg

הלוויה של גנגסטר

הטור השבועי 4/3/2022

 

בסרטים על המאפיה חוזרת לא פעם הסצינה שבה המשטרה שולחת כוחות להלוויה של אחד הגנגסטרים כדי לראות מי בא, ומי לא. מי הגיע כדי לחלוק כבוד, מי כדי לוודא שהמנוח אכן מת; מי עומד קרוב ומי שומר מרחק. התמונה הזאת עלתה על דעתי השבוע כאשר עלעלתי ברשימה המתארכת של התגובות הבינלאומיות לצרתה של אוקראינה. בניגוד לתוכניות של פוטין היא חיה ובועטת, אבל כמו בדוגמא של השוטרים בהלוויית העבריין, התגובות מרחבי העולם הן מודיעין מרתק שכדאי לגזור ולשמור. מנהיגים מסוימים עוקבים בעניין אחרי פוטין. שמחים שמישהו בודק עבורם עד כמה חלשה אמריקה ובנות בריתה. יש מנהיגים של מדינות צנועות יותר שעקבו בדאגה דווקא אחרי זלנסקי, תוהים מתי יומם יגיע.

באופן אישי, הוקסמתי עמוקות מתגובותיהן של מדינות מסוגן של סוריה ו-ונצואלה. גני עדן של זכויות אדם, שתיהן ביחד וכל אחת לחוד. ומה הפלא שרוב אזרחי העולם רק חולמים להגר לסוריה, או לזכות בדרכון ונצואלי. "ונצואלה מביעה תמיכה מלאה בנשיא פוטין במאמציו להגן על השלום ברוסיה ובאזור" – זו לשון ההודעה הרשמית והיא שרה שיר לשלום. גם קובה פרסמה הודעת תמיכה בפוטין בשם השלום, ושכנינו בשאר אסד הוציא הודעה מתפעמת על כך שהצבא הרוסי עושה תיקון היסטורי. שלום ותיקון, אם כן. זה מה שקורה פה. וזה מרתק כי פעם כשהעולם באמת האמין במלחמות, לא היתה בעיה לומר זאת בפירוש. אנשים היללו את המצביא, על כמות הדם ששפך, פיסלו את דמותו בברונזה וכתבו חרוזים על כיבושיו המפוארים. מספרים על הרבי מקוצק שאמר פעם שהצביעות היא תכונה נעלה. כשכל החסידים הגיבו בתימהון, אמר הרבי שהצבוע יודע לפחות איזה מילים מזוייפות נכון לומר ואיזו מסיכה ראוי לעטות. הערכים העולמיים השתנו כל כך, שאפילו מקומות כמו ונצואלה או סוריה כבר לא יכולות פשוט להריע לאש ולהרג, הן חייבות למלמל כמה שטויות על השלום בכל פעם שהן מצדיקות שפיכות דמים. אם תרצו, זאת תבוסתה העמוקה של התרבות הרודנית.  דווקא אנחנו שהמילה "שלום" נוטה לערפל קלות את חושינו, צריכים לתייק התבטאויות כאלה ולשמור לימים הבאים.

חייבים לומר גם מילה טובה על שינוי הסגנון המהיר של מדינות צפון אירופה. בשבוע שעבר הנפיקו שם בעיקר גינויים רפים והצעות מגוחכות למשלוח קסדות או פלנלית. אך באמצע השבוע הזה גם מדינות כמו שוודיה ודנמרק הודיעו על משלוחים אמיתיים של נשק אמיתי. סגנון ההתבטאויות שעלה מכיוון חברות נאטו התפתח בהדרגה מגוון ירקרק חולני לארגמן זועם ונחוש. ובכלל, יכול להיות שכל מי שהזדרז להספיד את אירופה, הקדים את המאוחר. כיהודי שעדיין זוכר משהו, קשה לי מאוד לבטא מלים כמו "לבי עם אוקראינה". כמי שחי כאן ועכשיו אני מייחל להצלחתה. מגיע לעולם לראות לקוות לכישלון מפואר של המתקפה הרוסית, ולו רק כדי שכל יתר המנוולים שעוקבים בשקיקה ומקווים לראות את העולם הדמוקרטי קורס, יאבדו קצת את התיאבון.

**

עכשיו, אחרי שהשאלה "האם פוטין יתקוף" זכתה לתשובה די ברורה, אפשר להתפנות לשאלות קצת יותר רלוונטיות כמו: מה אנחנו לומדים מפרשת רוסיה אוקראינה? האם אפשר בכלל ללמוד לענייננו משהו מעבר לתובנה הבסיסית שחייבים להיות חזקים ולסמוך בעיקר על עצמנו? והאם חולשתו של המערב הגיעה לרמה פתטית עד כדי כך ששחקנים מסוימים בזירה פשוט לא מסוגלים להתאפק מלהעיף לה כאפה?

רגע אחד אחרי שכוחות רוסיים החלו לתקוף את אוקראינה מכל עבר, בבוקר יום חמישי האחרון, החזיק העולם ההמום את ראשו ומלמל: איך לא ראינו את זה בא? - והתגובה הפנטסטית הזאת די אופיינית לתקופתנו. הרי צריך כישרון יוצא דופן כדי להגדיר את המהלך של פוטין כמתקפת פתע. הרמזים הרוסיים שקדמו למתקפה היו שקטים ודקים בערך כמו הטנקים ששועטים לעבר קייב. אבל מה לעשות, ועולמנו משתוקק, ואף מצליח, להיות מופתע בכל פעם מחדש. אפשר אם כן לסכם: את מה שאפשר ללמוד היינו אמורים לדעת כבר מזמן. כאשר מנהיג חזק וחסר קווים אדומים מפזר איומים בלתי סבירים, כדאי להניח שבעיניו הם סבירים ביותר. אפילו מחויבי המציאות. זה רק אנחנו שחשבנו שזה לא סביר. ההיסטוריה מספקת תזכורות די תכופות לעובדה הזאת. השאלה היא למה אנחנו מתעקשים להתכחש להן.

כל מי שראה מעט קולנוע בחייו, יודע שכאשר השיגרה נראית שלווה ונינוחה, תיכף יבוא ה"בום". כאשר החיים והעולם עצמו מצטיירים כמו פיקניק משפחתי מאושר על שמיכת משבצות, וכולם מתפתים להאמין שכך זה יישאר לנצח, זה רק סימן לכך שבעוד רגע קט טלטלה גדולה תבוא, והעולם יתהפך על ראשו. החוקיות הזאת איננה טריק של תסריטאים, אלא עדות לכך שרבים מהם קוראים ספרי היסטוריה. וההיסטוריה מספקת לא מעט תזכורות גם לעובדה הזאת. שלווה היא עניין זמני ושברירי מאוד.

היו מי שציטטו השבוע את אלבר קאמי שאמר שמלחמות ומגיפות תמיד מגיעות בהפתעה. זאת אמת חלקית. היא נכונה רק מזווית מבטו של הקורבן. מחוללי המגיפה ומחרחרי המלחמה אף פעם לא מופתעים. אבל כדאי לזכור שלא רק ההפתעה היא נחלתו של צד אחד בלבד. אם המתקפה הרוסית אכן סימנה את סופו של עידן- ואתם מוזמנים לכנות את העידן שהסתיים השבוע בשמות כטוב בעיניכם- אז יש להודות שהמערב נקשר בכל לבו לעידן הזה, הדיפלומטי. ספק אם היתה תקופה בהיסטוריה שהמערב אהב כל כך, טיפח וכמעט התמכר לה ולתפנוקיה. אבל גם זאת תמונה חלקית. כי בזמן שהמערב היה מסוחרר מאהבה היו לא מעט אחרים מאחוריו ומצדדיו שתיעבו עמוקות את עידן הדיפלומטיה והאי לוחמה. עובדה : הם עשו הכל כדי לשים לו קץ.

**

בכל פעם שמדברים על עניינים גדולים מדי, מחטטים ברומו של עולם או קופצים מעל לפופיק המקומי שלנו, תופס אותי מישהו ומנחית אותי חזרה למציאות הקטנה. הפעם היה זה פ', שכן שלי שהוא בחור חביב ביותר ומדריך טיולים ותיק מהסוג המושבע. כזה שגם בבית מעדיף להכין קפה בפק"ל. ובכן, אחד התחומים המקצועיים שנפגעו הכי קשה מהקורונה הוא תחום מורי הדרך והדרכת הטיולים. האנשים הטובים שמלווים תיירים ונופשים מקומיים,  נשארו חסרי עבודה במשך תקופה ארוכה. ממש כלום. כלי הרכב עם הציור הרומנטי של המרגלים התנ"כיים שנושאים אשכול ענבים ענק, העלו אבק. לקינוח, הם גם ספגו עלבונות משר האוצר שקרא להם להתייאש ולבחור לעצמם מקצוע חדש. לאחרונה, אופק הקורונה החל להתבהר סוף סוף, שוק התיירות התעורר לחיים ושוב הגיעו הצעות עבודה, ואז נחתה עליהם גזירה חדשה.

מתברר שלמישהו במשרד התחבורה היה דחוף מאוד לשלול מהסעות התיירים [המכונות "אשכול"] את הזכות לנסוע בנתיב התחבורה הציבורית [המכונה נתץ]. מדובר בכמות זעירה של כלי רכב. כמה מאות בכל רחבי המדינה. לא זה מה שמעמיס על התנועה. מצד שני בלי הזכות לנסוע בנתיב מהיר אין למדריך הרכוב מה להציע לתיירים, שמן הסתם לא עשו את כל הדרך לכאן רק כדי ליהנות מפקק ארצישראלי אותנטי. אני לא מאמין שמישהו התכוון לפגוע כך במדריכי הטיולים.

הטור פורסם ב'ישראל היום

הופעות

בול בפוני - חדש!

עם עירן צנחני

מופע מחווה לשנות ה70!!

לשירים, ההומור המחוספס והדמויות שעשו את מה שאנו היום

eric sultan---6462.jpg

חוברהל'ה

עם מרב סמן טוב

חגיגה ירושלמית של שירים, סיפורים והומור שיגלגלו אתכם מצחוק וגעגוע ממחנה יהודה עד גינות סחרוב.

צילום רמי זרנגר .jpg

גשר ההלכה

עם חנן יובל

חנן וג'קי מגיעים למופע הזה מכיוונים שונים, מרקע וגם מדור שונה, אך המפגש שלהם רצוף אהבה ועוסק בדבר ששניהם שוברים עליו את הראש ואת הלב – תפילת האדם.

חנן וג'קי.jpg

לכו אתם

עם אריאל הורוביץ

דברים טובים קורים כשקיבוצניק מצפון תל אביב נפגש עם ירושלמי מבת ים.

לכו אתם. תמונת יחצ. אביטל דן.jpg
 

הרצאות

תוכן זה כל הסיפור

חדשנות-סיפור ישן

WhatsApp Image 2021-11-03 at 6.36.31 PM.jpeg

חצי הכוס השבורה 

WhatsApp Image 2021-11-11 at 21.54.19.jpeg

בוקר טוב אליהו

WhatsApp Image 2021-10-25 at 22.53.46 (1).jpeg

מגזימים - סיפור אהבה

WhatsApp Image 2021-10-25 at 22.53.47 (2).jpeg
 

מופעי יחיד

צחוק עשה לי

WhatsApp Image 2021-11-11 at 8.29.01 PM.jpeg
WhatsApp Image 2021-11-11 at 20.30.26.jpeg

הסיפור הירושלמי שלי

 

ספרים

5235.jpg

אותיות מתוקות

"אני אבא ל-2 בני 9 ו-6. לאחרונה קיבלנו מהגן של הקטן את "אותיות מתוקות". מה להגיד, הספר פשוט אדיר. הילדים (שניהם) לא מפסיקים לקרוא ולבקש ממני להקריא אותו. מבחינתם ומבחינתי הסיפור מקסים.
דרך כל כך מיוחדת ללמוד בה." 

(תום, חיפה)

3 כוכבים ומטבע.jpg

שלושה כוכבים ומטבע

"זה סיפור עם ניחוח, עם מנגינה, עם טעם, כזה שפשוט כיף לשמוע, ואחר כך להיזכר בו, וגם לספר אותו מחדש, כי יש בו גם מוסר השכל, וגם צחוק, וגם קצת עצב, בקיצור - כל התבלינים שצריך כדי לשׂבּוֹע מסיפור ובכל זאת לרצות לשמוע אותו שוב"

(עטרה אופק)

כאן לא בית קפה - כריכת הספר.jpg

כאן לא בית קפה

"צרור סיפורי בית כנסת מקסימים, מפתיעים, חכמים. הם הזכירו לי את סיפוריו של שלום עליכם. יש בהם איזמל מנתחים חד ואהבה גדולה ליהודים שלו.

(שולי רנד)

" צחוק ועצב ותבונה והתבוננות והקשבה וחידוד ונוסטלגיה ושייכות ודיוק וכשרון בלתי רגיל של סיפור סיפורים. עונג שלם. מושלם. צרוף."

(יעל משאלי)

 
 
WhatsApp Image 2021-11-11 at 21.58.09.jpeg

צרו קשר

הודעתך נשלחה

ניהול אישי - רבקה גרנביץ

להזמנת הופעות / הרצאות

 052-6051334

 info@jacky-levy.com