WhatsApp Image 2021-10-25 at 22.53.46 (1).jpeg

     איזהו מנהיג:

     בין פוטין למלחמות הרבנים

גם אני פגשתי השבוע לפחות אדם אחד שאמר משהו כמו: "אתה יודע? אומרים שבסוף פוטין לא יתקוף (או כן יתקוף) באוקראינה... מה אתה אומר?" היה זה אחד ההורים מבית הספר, או נהג מונית. אולי מישהו בתור למספרה. או שלושתם. כולם חכמים, וכמונו - גם להם יש מקורות.

הוא זרק "אומרים שפוטין", ואני אפילו לא שאלתי מי זה "אומרים". רק חשבתי על הסצנה ההיא שבה וודי אלן הצעיר ניגש לאבא שלו שמסתובב עם כרס וגופייה ושואל אותו אם הוא חושב שאלוהים קיים. האבא עונה מייד: "אני לא יודע אפילו איך עובד פותחן קופסאות".

האמת היא שאין לנו מושג מה יהיה להבא. אחד הדברים המביכים ומעוררי המחשבה שאני מכיר, הוא כותרות עיתונים ישנים שהודפסו ערב אירועים גדולים בהיסטוריה. חטטו פעם בארכיונים. זאת חוויה מדהימה. אם יש משהו משותף לרוב הכותרות ערב מלחמות גדולות, נפילות של אימפריות דוגמת בריה"מ או קריסה של מגדלים כמו ה־11/9 - ייתכן שהמשהו הזה הוא שאף פעם אין לנו מושג מה יהיה.

תכף העולם מתהפך וכותרת העיתון עוסקת באיזו שביתה זניחה, או ועידה, לך תזכור. יתר על כן, בכל דור ודור קמים אנשים מסוגו של המנהיג הרוסי, שהעובדה שלעולם לעולם (נקדו זאת כאוות נפשכם) אין מושג, מציתה את דמיונם. ולא רק אותו.

"אז מה אתה אומר", שואל אותי אבאל'ה נחמד ליד שער בית הספר. "אתה שואל על הקורונה או על פוטין?" אני מתחמק, "דואג לעם האוקראיני או לבורסה?" לעולם אין שמץ מושג איך עובד פותחן, או בדיקת אנטיגן. אבל מה שגרוע עוד יותר הוא שאיש מאיתנו לא יודע מה כוחן של בריתות בינלאומיות. ואם נניח, אוקראינה היתה כבר חברה בברית נאט"ו, האם זה באמת היה משנה משהו? האם בעלות בריתה היו מחרפות את נפשן למענה? שוקלות להניח לרגע את הקפוצ'ינו על חלב סויה ולשכב עבורה על הגדר?

האם בנקודה הנוכחית על ציר הזמן, כל המילים האלה עדיין רלוונטיות? והמבט הזה, המבולבל והמודאג, שאנחנו שולחים לכיוון הגבול האוקראיני, מה מתוכו הוא בעצם מבט פנימה והרהור טורד על גורלן של מדינות קטנות ששמו את מבטחן בהסכמים, דיפלומטיה ורצון טוב?

העולם, או לפחות החלק שאנחנו רואים את עצמנו שייכים אליו, מספר לעצמו כבר שנים שתם עידן המלחמות. הגבולות שורטטו. אמנם רוב המדינות עדיין מחזיקות צבא ומאמנות ומחמשות אותו, אבל, כמו שאומרים, לא בשביל משהו. מקסימום כדי להפגין נוכחות.

לפעמים צריך לשדר מורת רוח מול צעדים תוקפניים (פויה, תוקפנות...) מצד מדינה שקצת התבלבלה, או לא הבינה באיזו תקופה אנחנו חיים. ופתאום נדמה שאולי דווקא התמימים התבלבלו. האם ייתכן שיש עדיין צבאות בעולם שמתאמנים ומתחמשים, בדיוק כמו פעם, בעיקר כדי לזהות חולשה, לתקוף ולכבוש, לבזוז ולחלק שלל כמו בטבע וכמו שהיה מאז ומעולם?

בפעם האחרונה שאירופה המפונקת נדהמה לגלות את פרצופה הברברי של המציאות, פרצה מלחמת עולם. האם יכול להיות שממש בימים אלו מצפה טלטלה דומה? וחשוב יותר: האם למישהו במערב יש מושג איך עובד פותחן קופסאות?

• • •

אני בספק כמה מהקוראים שמו לב, אך בשבועות האחרונים מתחוללת קטטה מכוערת למדי בין רבנים. יש לדברים רקע פוליטי, וכידוע לכל מי שמבין משהו בסכסוכי שכונה - ככל שהתלבושת של המתקוטטים מהודרת יותר, כך הקטטה מהודרת פחות. בין החיצים היותר כואבים שנורו שם אפשר להזכיר את הביטוי "רבנים קטנים", שהראשון לציון, הרב יצחק יוסף, שיגר בבוז לכיוון יריביו.

אף אחד לא אוהב שמקטינים אותו. בתחום התיאטרון נהוג לומר שאין תפקידים קטנים, יש רק שחקנים קטנים, ואת הכינוי "עיתונאי קטן שלי" שהגה אריק איינשטיין, כולנו זוכרים. רבנים לא יוצאים מהכלל הזה, ורבים - בעיקר תלמידים ובני קהילה של הרבנים שספגו את העלבון - נפגעו עד עמקי נשמתם.

אני בכל אופן נזכרתי בסיפור ישן ואהוב שמסופר בתלמוד הירושלמי. רבי מאיר היה רגיל לתת שיעורי תורה בבית כנסת באזור טבריה, ובין השומעים הקבועים היתה אישה אחת מהסביבה. שבת אחת הרב שכח להציץ בשעון, אולי נסחף, והשיעור גלש והתארך. כשאותה אישה חזרה הביתה, התלמוד מספר שהנר כבר כבה.

זאת רק אחת הסיבות לכך שאני אוהב כל כך את הסיפור הזה, כי הדימוי הנהדר של הנר הכבוי מצליח לכסות כמעט את כל מה שממתין לה בבית, כולל התגובה של בן זוגה הכעוס. הנר אולי דעך, אבל האיש היה דלוק על כל הראש. ברגע של דרמטיות אופראית הוא עומד ונשבע לה: "שאין אותה אישה נכנסת לכאן לביתה עד הזמן שהיא הולכת ויורקת בפני הדרשן". כלומר, עד שאת לא יורקת בפניו של רבי מאיר, גיברת, אין לך מה לחפש בבית הזה. ובמילים אחרות: תחליטי מי האיש שלך.

זמן מה האישה נאלצת לישון אצל חברות, ודי מהר מגיעה השמועה לאוזניו של רבי מאיר (התלמוד מספר שהרב ראה זאת ברוח הקודש). אין ספק שהרב לא עשה פשע נוראי, רק נסחף קצת עם הדרשה. אך בכל זאת הוא לוקח אחריות, ועושה את זה בצורה די מפתיעה. רבי מאיר מפיץ שמועה באזור הכנרת שהוא סובל מבעיית עיניים חמורה. הוא די קרוב לעיוורון. לרפואה הקונבנציונלית אין מה להציע לו, ובצר לו הוא פונה לרפואה האלטרנטיבית. או, אם להיות קצת יותר ספציפיים, הוא זקוק לאישה שתירק לו לתוך העין. זה כמובן, הדבר היחיד שיכול לעזור כאן.

• • •

האישה הנבוכה לא יודעת את נפשה. מחד, היא מעריצה את רבי מאיר. היא לא מסוגלת לירוק על רב. מאידך, היא רוצה, משום מה, להציל את הזוגיות עם הדרמה־קינג שלה. אחרי סדרת שכנועים, היא מגיעה לביתו של רבי מאיר, והוא צריך להתחנן כדי שתירק סוף־סוף. הרב עוד אומר לה תודה ושולח אותה חזרה לביתה.

התחושה היא שזהו אחד הימים המאושרים בחייו של רבי מאיר. אם תרצו, כל מה שהוא למד עד היום, כל החכמה שצבר, לא נועדה אלא כדי להכין אותו לרגע הזה, שבו הוא יקטין את עצמו מול מה שבאמת חשוב.

למרבה הצער, הסיפור לא מסתיים כאן. תלמידיו של הרבי מגיעים, והם כועסים ומאוכזבים. ממש לא נראה להם שאישה (אישה!) ירקה בפניו של רבם. הם רוצים רב גדול. ההיגיון של "איזהו גדול, זה שמקטין את עצמו" לא עושה עליהם רושם. "אם רק היית אומר, היינו משכיבים פה את הגבר ההוא ומחטיפים לו עד שהוא היה מחזיר אותה הביתה יופי־יופי". חובבי "הכי גדול" נוטים משום מה לחבב אלימות.

הדבר העצוב הוא שמה שברור כל כך לרבי מאיר, לגמרי לא ברור לתלמידיו. תחושת כישלון מעיבה על יומו הטוב, ואנחנו נשארים עם מסקנה ברורה: דווקא מורשת התלמידים היא זאת שהגיעה לגדולה בימינו.

בעולם שבו פוטין נחשב למנהיג גדול, תנו לנו מנהיגים קטנים.

 

הטור פורסם ב'ישראל היום

הופעות

בול בפוני - חדש!

עם עירן צנחני

מופע מחווה לשנות ה70!!

לשירים, ההומור המחוספס והדמויות שעשו את מה שאנו היום

eric sultan---6462.jpg

חוברהל'ה

עם מרב סמן טוב

חגיגה ירושלמית של שירים, סיפורים והומור שיגלגלו אתכם מצחוק וגעגוע ממחנה יהודה עד גינות סחרוב.

צילום רמי זרנגר .jpg

גשר ההלכה

עם חנן יובל

חנן וג'קי מגיעים למופע הזה מכיוונים שונים, מרקע וגם מדור שונה, אך המפגש שלהם רצוף אהבה ועוסק בדבר ששניהם שוברים עליו את הראש ואת הלב – תפילת האדם.

חנן וג'קי.jpg

לכו אתם

עם אריאל הורוביץ

דברים טובים קורים כשקיבוצניק מצפון תל אביב נפגש עם ירושלמי מבת ים.

לכו אתם. תמונת יחצ. אביטל דן.jpg
 

הרצאות

תוכן זה כל הסיפור

חדשנות-סיפור ישן

WhatsApp Image 2021-11-03 at 6.36.31 PM.jpeg

חצי הכוס השבורה 

WhatsApp Image 2021-11-11 at 21.54.19.jpeg

בוקר טוב אליהו

WhatsApp Image 2021-10-25 at 22.53.46 (1).jpeg

מגזימים - סיפור אהבה

WhatsApp Image 2021-10-25 at 22.53.47 (2).jpeg
 

מופעי יחיד

צחוק עשה לי

WhatsApp Image 2021-11-11 at 8.29.01 PM.jpeg
WhatsApp Image 2021-11-11 at 20.30.26.jpeg

הסיפור הירושלמי שלי

 

ספרים

5235.jpg

אותיות מתוקות

"אני אבא ל-2 בני 9 ו-6. לאחרונה קיבלנו מהגן של הקטן את "אותיות מתוקות". מה להגיד, הספר פשוט אדיר. הילדים (שניהם) לא מפסיקים לקרוא ולבקש ממני להקריא אותו. מבחינתם ומבחינתי הסיפור מקסים.
דרך כל כך מיוחדת ללמוד בה." 

(תום, חיפה)

3 כוכבים ומטבע.jpg

שלושה כוכבים ומטבע

"זה סיפור עם ניחוח, עם מנגינה, עם טעם, כזה שפשוט כיף לשמוע, ואחר כך להיזכר בו, וגם לספר אותו מחדש, כי יש בו גם מוסר השכל, וגם צחוק, וגם קצת עצב, בקיצור - כל התבלינים שצריך כדי לשׂבּוֹע מסיפור ובכל זאת לרצות לשמוע אותו שוב"

(עטרה אופק)

כאן לא בית קפה - כריכת הספר.jpg

כאן לא בית קפה

"צרור סיפורי בית כנסת מקסימים, מפתיעים, חכמים. הם הזכירו לי את סיפוריו של שלום עליכם. יש בהם איזמל מנתחים חד ואהבה גדולה ליהודים שלו.

(שולי רנד)

" צחוק ועצב ותבונה והתבוננות והקשבה וחידוד ונוסטלגיה ושייכות ודיוק וכשרון בלתי רגיל של סיפור סיפורים. עונג שלם. מושלם. צרוף."

(יעל משאלי)

 
 
WhatsApp Image 2021-11-11 at 21.58.09.jpeg

צרו קשר

הודעתך נשלחה

ניהול אישי - רבקה גרנביץ

להזמנת הופעות / הרצאות

 052-6051334

 info@jacky-levy.com