WhatsApp Image 2021-11-11 at 21.54.19.jpeg

במחילה מהכבוד: בין חיות לאמסלם

 

איזה יופי! באמת. מכל שלל התגובות להתכתבות המדוברת בין חה"כ דודי אמסלם לבין השופטת אסתר חיות, בלט בהיעדרו הקול הפשוט שיגיד "איזה יופי". הרי כבר יותר משבוע אנחנו מתעסקים בחילופי מכתבים. יש פה מגיפה שלא לגמרי הסתלקה, ומלחמה שלא לגמרי פרצה, אבל לנו יש פנאי לחיות ואמסלם והתקשורת ביניהם מסקרנת ומעוררת תגובות [רובן ענייניות ומעניינות מאוד למען האמת] וקשה לזכור מתי לאחרונה יצא לנו לעקוב כך אחרי התכתבות אישית ונרגשת בין שתי דמויות ציבוריות. התכתבות ישירה וכנה, בלי לרלורי דוברים ויועצים אסטרטגיים. בשפה פשוטה, ופה ושם אפילו יוצאת מהקווים. איזה יופי.

חוצמזה יש לומר ששני הצדדים בהתכתבות ההיא מעוררים דאגה כנה. מי שרואה מה הבעיה בהתבטאויות של הח"כ הנסער ולא קולט מה פגום בתגובתה של כבוד השופטת, ולהפך, סובל ממגבלה חמורה בשדה הראיה. הפוזיציה הפוליטית הכריעה, מה חבל, את שיקול הדעת שלו. אז כן, כבוד הנשיאה חיות וחבר הכנסת הנכבד אמסלם, שניכם מדאיגים. ולא שחסרות לנו דאגות גם ככה. אז לפני שאתם נחפזים לתקוף את היריב ולהשיב עוד מנה אפיים, אולי תפנו זמן לעבודה עצמית? אולי תקדישו כמה ימים להיכרות קצת יותר טובה עם עם ישראל, מצוקותיו ודאגותיו. הכסא של שניכם גבוה מספיק כדי שכל העם הזה יראה אתכם, ישמע ויעקוב. מה שמבחינה אופטית פשוטה מעלה את השאלה, איך זה שאתם לא רואים אותו משם?

**

כבוד הנשיאה חיות. אני מקווה שיש לך זמן לסיפורים קטנים. אם כן  תשמעי קטע. בצעירותי כשלמדנו בישיבת בני עקיבא, עדיין לא היו מספיק מורי תורה בציונות הדתית. חובשי הכיפה הסרוגה הלכו לנח"ל או לשריון, ואחר כך פנו למסלולי החיים הבורגניים. היו בהם מורי נהיגה וסוכני ביטוח, וגם הלמדנים העדיפו ללמוד מדע או משפטים. זאת היתה הסיבה שהישיבות התיכוניות – כמו כפר הרא"ה ונחלים- נאלצו לייבא מורים חרדיים שלא מצאו עבודה בישיבת פונוביץ'. המורים החרדים שלנו הביטו בנו בעין מוזרה וכך גם אנחנו התבוננו בהם. הם לא הכירו את עולמנו ולא רצו להכיר. היה להם ברור שזה מצב הדברים המתוקן. הם קורצו מהחומר הנכון, כמו שאומרים אצלכם במערכת המשפט. ולכן הם אמורים ללמד אותנו מה נכון, ואנחנו אמורים לבלוע בצמא כל מילה.

אבל אנחנו, במחילה, לא היינו סתומים. לא לגמרי בכל אופן. לנערים צעירים יש דרכים משלהם לבטא את מה שנראה להם אבסורדי. בקיצור, את שומעת כבודה, התחיל אצלנו מין משחק כזה. על שולחן המורה המצופה פורמייקה, היה מונח היומן הגדול ההוא ובו רשימת התלמידים. כל שיעור היה נפתח בקריאת שמותינו ובדיקת נוכחות, ואנחנו ניגשנו ליומן והוספנו שמות לרשימה הכיתתית. שמות מפורסמים, שידענו שהרב החרדי שלנו לא יכיר. בשביל הקטע.

ובאמת, אחרי שקרא בשמו של התלמיד האחרון, תירוש, הרב היה קורא "איסטווד קלינט" !!

פצוע!!  היינו מכריזים בקול צוהל.

אם חבר שלכם לא מרגיש בטוב, אז למה לשמוח ככה? היה הרב תוהה, וממשיך:

"מלמיליאן אורי"

"ברח הביתה"

-"ככה?? המממ זה חמור. אני חייב להעביר למנהל". והרב היה מקנח את משקפיו בממחטה תכולה, וממשיך:  טראוולטה גון!

המשחק הקטן הזה הצחיק אותנו עד כדי פיפי במכנסיים, במחילה מכבודך. ולמה, כבוד הנשיאה? האם את מבינה למה? ובכן, כי יש משהו מצחיק עד כאב בניתוק המסוים מהמציאות. והוא מצחיק, או כואב, עוד יותר כאשר הוא עולה מכיוונו של זה שמאמין שהוא קורץ מחומרים עליונים.

אז ככה, בלי להעליב או משהו. אני מאמין לך. אני מאמין שאין לך באופן אישי, שום דבר נגד מכלופים ואמסלמים. ושהילדות הישראלית השזופה הצנועה במעברה ובשיכון, אכן השאירו אצלך רגשות חיבה ואחווה לכל אלו שגדלו איתך. זה באמת יפה ומרגש. אבל כל אלו לא פוטרים אותך מלהכיר מקרים אחרים פחות מוצלחים. ואם את חושבת שחוויות ילדותך מייתרות את המאבק המזרחי להכרה ולשוויון, אז זה עצוב מאוד. ותחושת הניתוק שעולה ממכתבך גם טיפה מצחיקה. עד כאב. ואת הכאב הזה, כאב על פערים ודעות קדומות, חייבים ללמוד, להבין ולכבד. או לפחות להבין שרשימת שופטים כל כך הומוגנית, היא לא דבר מתוקן.

"רווח זאב. נמצא?"

**

חבר הכנסת דודי אמסלם. יש בך משהו שאני לא יכול שלא לחבב. אתה פיקח. וישיר. ולא מתחנף. ולא פעם אתה אפילו די צודק. אבל חלאס! די לשנוא ולהשניא. אתה מנסה לטעון שבכל פעם שמשהו לא מצליח לך, זה בגלל שם המשפחה הזה שלך- אמסלם. אבל אמסלם הוא שם אהוב בישראל. קח למשל את הרב חיים אמסלם. את כדורגלן הנשמה דוד אמסלם, או כוכב הכדורסל הענק שמעון אמסלם. שאוהדי הקבוצות היריבות שרו עליו שירי גנאי מכוערים שבעצם אמרו: הלוואי אמן שאמסלם היה משחק בקבוצה שלנו!! קח בחשבון, נכבדי, שזה לא השם שלך שחוסם אותך או מטיל  בכך דופי. יתכן שזה אתה שמטיל דופי בשמך.

זה לא רק הסגנון. ממש לא. תשמע אדוני חבר הכנסת, אתה בחרת לצאת במתקפה תחת המוטו "כל האשכנזים הארד-קור הם גזענים". האמירה הזאת היא לא רק שקרית ולא רק גזענית. ומאוד לא אופיינית לציבור שאותו אתה מתיימר לייצג. היא גם, וזה כבר קצת מצחיק, שמאלנית רדיקלית. כי התפיסה שאומרת שאנשים לבנים ופריבילגים הם פסולים לעדות, פסולים לחוות דעה, ובכלל לא שווים את המאמץ, ובכן התפיסה הזאת היא הקצה של הקצה של השמאל הליברלי. האם זה לא אתה שהפכת את התואר "שמאלן" לאם כל הקללות?

בחרת להשתמש בהגדרה "אשכנזים הארד-קור". אינני יודע למה כוונתך בביטוי הזה, ועל סמך מה אתה טוען שהם כולם גזענים. אני מקווה שיש לך פניות נפשית לסיפור קטן ואקטואלי תראה, הילדים שלי, כן?, הם מעורבים הארד קור. לדנ"א שלהם יש שורשים במרוקו, בפורטוגל, בתימן, בקראקוב, בתוניס בליטא ובבת-ים. הם לא מקרה כזה חריג, הילדים שלי. רוב החברים שלהם, דור העתיד של המדינה שבה אתה מכהן כמחוקק, מציגים מניפת צבעים די דומה. אז לפני מספר שנים יצאנו חברי ואני לחפש או להקים בית כנסת שבו נוכל להתפלל בשבתות בנוסח שישלב את הנוסחים של כולנו. שאף אחד לא ירגיש מחוק. היה קשה למצוא מקום, אבל בסוף, מר אמסלם, אתה יודע מי פתח לנו את דלתו ואת ליבו? דווקא בית כנסת של אשכנזים הארד קור. ואפילו לא צעירים במיוחד. דווקא הם אמרו "אהלן וסהלן". בואו תשנו אותנו!! ואנחנו באנו, ושינינו. הדבקנו קבלות שבת ממקנס לניגונים מפרנקפורט, ו"חביבי" ל"איי ניי ניי". בהתחלה החזנים המזרחיים דחפו במזרחית, והאשכנזים נצמדו לאשכנזית. אבל תוך זמן קצר הכל התערבב. כולנו אוהבים כמעט הכל. בעיקר הילדים שצועקים "ימלוך" בדיוק כמו שאתה צעקת כילד, למרות ששם משפחתם מסתיים ב"ביץ'" ו"סקי". אז איפה אתה חי, אדוני המומחה להארד-קור? וכמה אותנטית השנאה שלך? על דיבורים מזוהמים מהסוג שאתה משחרר, סבא שלי כבר היה מצביע באיום על שיח הפלפל "שאטה" שבגינה. רמז עבה שתמיד הצליח להרגיע לנו את הלשון.

הטור פורסם ב'ישראל היום

הופעות

בול בפוני - חדש!

עם עירן צנחני

מופע מחווה לשנות ה70!!

לשירים, ההומור המחוספס והדמויות שעשו את מה שאנו היום

eric sultan---6462.jpg

חוברהל'ה

עם מרב סמן טוב

חגיגה ירושלמית של שירים, סיפורים והומור שיגלגלו אתכם מצחוק וגעגוע ממחנה יהודה עד גינות סחרוב.

צילום רמי זרנגר .jpg

גשר ההלכה

עם חנן יובל

חנן וג'קי מגיעים למופע הזה מכיוונים שונים, מרקע וגם מדור שונה, אך המפגש שלהם רצוף אהבה ועוסק בדבר ששניהם שוברים עליו את הראש ואת הלב – תפילת האדם.

חנן וג'קי.jpg

לכו אתם

עם אריאל הורוביץ

דברים טובים קורים כשקיבוצניק מצפון תל אביב נפגש עם ירושלמי מבת ים.

לכו אתם. תמונת יחצ. אביטל דן.jpg
 

הרצאות

תוכן זה כל הסיפור

חדשנות-סיפור ישן

WhatsApp Image 2021-11-03 at 6.36.31 PM.jpeg

חצי הכוס השבורה 

WhatsApp Image 2021-11-11 at 21.54.19.jpeg

בוקר טוב אליהו

WhatsApp Image 2021-10-25 at 22.53.46 (1).jpeg

מגזימים - סיפור אהבה

WhatsApp Image 2021-10-25 at 22.53.47 (2).jpeg
 

מופעי יחיד

צחוק עשה לי

WhatsApp Image 2021-11-11 at 8.29.01 PM.jpeg
WhatsApp Image 2021-11-11 at 20.30.26.jpeg

הסיפור הירושלמי שלי

 

ספרים

5235.jpg

אותיות מתוקות

"אני אבא ל-2 בני 9 ו-6. לאחרונה קיבלנו מהגן של הקטן את "אותיות מתוקות". מה להגיד, הספר פשוט אדיר. הילדים (שניהם) לא מפסיקים לקרוא ולבקש ממני להקריא אותו. מבחינתם ומבחינתי הסיפור מקסים.
דרך כל כך מיוחדת ללמוד בה." 

(תום, חיפה)

3 כוכבים ומטבע.jpg

שלושה כוכבים ומטבע

"זה סיפור עם ניחוח, עם מנגינה, עם טעם, כזה שפשוט כיף לשמוע, ואחר כך להיזכר בו, וגם לספר אותו מחדש, כי יש בו גם מוסר השכל, וגם צחוק, וגם קצת עצב, בקיצור - כל התבלינים שצריך כדי לשׂבּוֹע מסיפור ובכל זאת לרצות לשמוע אותו שוב"

(עטרה אופק)

כאן לא בית קפה - כריכת הספר.jpg

כאן לא בית קפה

"צרור סיפורי בית כנסת מקסימים, מפתיעים, חכמים. הם הזכירו לי את סיפוריו של שלום עליכם. יש בהם איזמל מנתחים חד ואהבה גדולה ליהודים שלו.

(שולי רנד)

" צחוק ועצב ותבונה והתבוננות והקשבה וחידוד ונוסטלגיה ושייכות ודיוק וכשרון בלתי רגיל של סיפור סיפורים. עונג שלם. מושלם. צרוף."

(יעל משאלי)

 
 
WhatsApp Image 2021-11-11 at 21.58.09.jpeg

צרו קשר

הודעתך נשלחה

ניהול אישי - רבקה גרנביץ

להזמנת הופעות / הרצאות

 052-6051334

 info@jacky-levy.com