WhatsApp Image 2021-11-11 at 8.29.01 PM.jpeg

שלב הטרלול

אחד ההבדלים החדים בין העולם של ילדותי לבין העולם שהילדים שלי גדלים בו, קשור ביכולת לדבר על דברים. הדור הקודם, זה שגידל אותנו, לא כל כך נהג לדבר. אני לא אומר שהם גזרו על עצמם שתיקה. לא ולא. הם פטפטו. הם סיפרו מעשיות. דיברו פוליטיקה. אבל הם השתדלו מאוד לא לומר ולו גם מילה אחת על הדברים האישיים שהיום כולנו מאמינים שחשוב לדבר עליהם. חבר שלי, אמן ידוע באמצע שנות ה-70 לחייו, נוהג לספר שאביו נפטר כשהוא היה בן תשע, ועד היום לא הודיעו לו על כך. כלומר, היה רגע שהילדים תהו מה ההמולה ולמה כולם באו. ואז שלחו אותם לישון אצל הדודה. וראו את אמא ואת הדמעות. לאט לאט נצנצה איזו הבנה. אבל לא היה רגע שבו מישהו לקח אותם הצידה ואמר את המילים הברורות והפשוטות על הסלע שנזרק לתוך חייהם. פעם, גם לא הציעו לילדים לשאול שאלות, או לשפוך את לבם. יודעים מה, כשאני רוצה לשעשע את עצמי אני מנסה לדמיין מישהו מהמבוגרים של ילדותי פונה אלי בשאלה "איפה זה פוגש אותך?"

 אין ספק שהעולם השתנה. מהבחינה הזאת, לפחות, הוא השתנה לטובה. במערכת החינוך למדו לשוחח, אנשי הטיפול למדו להקשיב. משפחות מחזיקות פחות שלדים בארון. אט אט רובנו משתכנעים שאין נושא בעולם שעדיף להשתיק אותו. ואין שום סוד שראוי להחזיק בבטן. זה בדיוק מה שאני אומר לעצמי בכל פעם שאני מזדמן לאיזו סדנת הורים מתוכננת או שיחה ספונטנית. איזה יופי, אני נהנה להרהר. ההורים שלנו מעולם לא דיברו כך. לא הם ולא החברים שלהם. ולא. אל תמכרו לי את הנרטיב של התמעטות הדורות. מכמה וכמה בחינות, העסק הולך ומשתפר. הולך ומתקדם. אם עדיין מותר להשתמש במילים כמו "קידמה" או "התקדמות" בלי לעורר חשד שאתה חלק מהחזית הפרוגרסיבית שנתפסת כיום כאחד האיומים המסוכנים ביותר שמרחפים מעל ראשה של תרבות המערב.

ובדיוק אז, בעודני מהרהר, השיחה שהתחילה נהדר ואופטימי, מתחילה לגלוש למחוזות המוזרים וההזויים שדי מבהירים לך למה כל כך הרבה אנשים כבר פיתחו סלידה מהקידמה על כל גווניה. פשוט נמאס  להם. הם מאמינים שלא מגיפה, ולא ציר הרשע. לא התנגשות אפוקליפטית בגרם שמימי ולא ההתחממות הגלובלית. דווקא הקידמה האידיאולוגית, היא והרעיונות המטופשים להפליא שצמחו פרא בערוגת האגף ההרמטי שלה עלולים להחריב את התרבות שנולדה בין אתונה לירושלים.

**

נניח, לצורך הדיון, שנקלעתי לאחרונה לכנס שעסק במוגנות מינית. למען האמת השתתפתי בכמה כאלה לאחרונה. הנה מעמד שההורים שלי מעולם לא השתתפו בו, ואילו היו מזדמנים לאחד כזה היו נעלמים מן המקום תוך שניות. אני מברך על השיחות האלה. כאב לבנות, כאב לבנים; כגבר, כישראלי וכיונק זקוף אני מאוד שמח שאני חי בדור שבו אפשר לקיים דיונים על מיניות, על יחס לנשים וללהט"ב, ועל הצורך לשנות גישה. כמו תמיד, השיחה נפתחת בנימה רצינית, הדוגמאות סבירות, והכל מעורר הזדהות. המרצה שואל/ת אם זה בסדר לפנות לעובדת צעירה במילים כמו "בובה", או "מאמי"? – אתה רציני?! בטח שלא.

האם זה מתאים להעיר הערות על איך שהיא נראית הבוקר? -מותר להחמיא. אסור לחטט.

האם לכולנו ברור ההבדל? האם אנחנו מבינים בכלל עד כמה קשה לעובדת חדשה וצעירה להגיד בקול שלא נעים לה עם המילים האלה שבהן פונים אליה במשרד?

כולם מהנהנים. איך אפשר שלא להסכים? איש מאיתנו לא היה רוצה שבתו הצעירה תזכה ליחס כזה. וכן, ברור שקשה להתלונן כשאתה צעיר וחדש במשרד. קשה לפתוח את הפה כשאת חייבת את העבודה. אין ספק שהבכירים והוותיקים, כלומר אנחנו, מוכרחים להיות הרבה יותר רגישים. וככה נמשכות בערך 20 דקות של הסכמה מלאה. אבל משהו בפנים אומר לך שתכף יגיע הקטע המוזר. תיכף יכנס הטרלול.

למה אני כל כך בטוח? ובכן, כי בכל זאת צברנו ניסיון כלשהו. והניסיון מלמד שהחלק הסביר והמניח את הדעת, הוא הרבה פעמים רק הקדמה.

המרצה ממשיך, נישא על גלי ההנהון והאמון. אני לא רוצה לזרוק שמות, אבל יותר מדי עובדים במשרד הזה פונים מדי פעם לעובדת זוטרה או לקולגה וקוראים לה בשם "גברתי". "גברת שוורץ הצעירה" או "העלמה פנחסי". תגידו, זה מקובל עליכם?!

כאן הפרצופים מתחילים להתעקם. ובכן הגענו לשלב המטורלל של האירוע. לא ידענו שאסור להשתמש במילה "גברת". איש לא סיפר לנו שאסור לאמץ גינונים מיושנים, וטרם פורסם שההומור הוצא אל מחוץ לחוק. רגע, "אחותי" זה בסדר? "יש לה שם!!" גוער בנו המרצה. קוראים לה ניצן. או שקד. כל פנייה אחרת היא בעייתית. "מי חושב ש"גברתי" זה הטרדה מינית?!"

בשלב הזה כמה נוכחים מעזים להרים ידיים ולהתנגד. לא ברור אם הם נוהגים בחוכמה. הם מנסים להתנגד לעיקרון ההשתקה הפרוגרסיבי שאומר: אם לי לא נוח – כולכם נדרשים לשתוק. יתכן שמישהו יעז לומר שבכלל, יש בעיה עם התשוקה להשתיק.  ומה, עד שלמדנו סוף סוף לשוחח בסוף אנחנו רק מנסים להשתיק? אבל בשלב הזה המרצה עלול\ה להבהיר שיש משהו בעייתי בסגנון שלהם. לא נוח לו עם זה. אולי באמת עדיף לשתוק.

באירוע ההוא, שכאמור נקלעתי אליו, שלב הטרלול הביא אתו תגובה צפויה של אופוזיציה צינית שהחלה להתלחשש במושבים האחוריים. רובם גברים, וכולם עברו זה מכבר את גיל 30 ואין להם יותר מדי סבלנות להטפות מוסר מקושקשות. כולם הסכימו שאת הפרוגרס, כמו את המן הרשע, אפשר לתלות רק על העץ שהוא בעצמו הציב בחצר. כלומר, אם דורשים ממך בשם התקינות לאמץ שפה שאיננה שפתך הטבעית, התגובה המוצלחת ביותר שתוכל להנפיק היא: "כשאתם דורשים ממני לוותר על מילים כמו "כפרה", "גיברת" או "נשמה", אתם פוגעים בי כמזרחי. וכן. זה גורם לי להרגיש מאוד לא בנוח". עכשיו נראה אתכם.

מה שהזכיר לי חבר ילדות בשם איציק, שהיה אחד החבר'ה המצחיקים. בכל פעם שמישהו זר היה שולח לעברו קללה גנרית מהסוג שנהוג לקלל בעברית, איציק נהג להרכין ראש ולמלמל "אמא שלי נפטרה לפני שבוע". האמא היתה בריאה כמובן כמו שד, אך לא מעט ברנשים עם פה מטונף, חזרו אליו עם קרמבו והתנצלות עמוקה אחרי המניפולציה חסרת הבושה. 

**

תשאלו כמה זה רציני? כנראה שמאוד רציני. מאז היום הראשון למלחמה, מתברר שהמתקפה של פוטין, מדממת ואכזרית ככל שתהיה, זוכה לתמיכה מפתיעה בחוגים שמרניים. אין להם עניין מיוחד עם רוסיה, ולא בטוח שהם יודעים לפתוח אטלס ולהצביע על מקומה של אוקראינה. הם מלמדים זכות על פוטין, כי הוא בז למערב הליברלי ומתריס בפרצופם. מבחינתם זה מספיק. אין לי מילה אחת טובה לומר על שיקול הדעת של האנשים האלה. אבל אם קודם לכן הטרלול הפרוגרסיבי בעיקר הצחיק אותי, כרגע הוא מדאיג.

הטור פורסם ב'ישראל היום

הופעות

בול בפוני - חדש!

עם עירן צנחני

מופע מחווה לשנות ה70!!

לשירים, ההומור המחוספס והדמויות שעשו את מה שאנו היום

eric sultan---6462.jpg

חוברהל'ה

עם מרב סמן טוב

חגיגה ירושלמית של שירים, סיפורים והומור שיגלגלו אתכם מצחוק וגעגוע ממחנה יהודה עד גינות סחרוב.

צילום רמי זרנגר .jpg

גשר ההלכה

עם חנן יובל

חנן וג'קי מגיעים למופע הזה מכיוונים שונים, מרקע וגם מדור שונה, אך המפגש שלהם רצוף אהבה ועוסק בדבר ששניהם שוברים עליו את הראש ואת הלב – תפילת האדם.

חנן וג'קי.jpg

לכו אתם

עם אריאל הורוביץ

דברים טובים קורים כשקיבוצניק מצפון תל אביב נפגש עם ירושלמי מבת ים.

לכו אתם. תמונת יחצ. אביטל דן.jpg
 

הרצאות

תוכן זה כל הסיפור

חדשנות-סיפור ישן

WhatsApp Image 2021-11-03 at 6.36.31 PM.jpeg

חצי הכוס השבורה 

WhatsApp Image 2021-11-11 at 21.54.19.jpeg

בוקר טוב אליהו

WhatsApp Image 2021-10-25 at 22.53.46 (1).jpeg

מגזימים - סיפור אהבה

WhatsApp Image 2021-10-25 at 22.53.47 (2).jpeg
 

מופעי יחיד

צחוק עשה לי

WhatsApp Image 2021-11-11 at 8.29.01 PM.jpeg
WhatsApp Image 2021-11-11 at 20.30.26.jpeg

הסיפור הירושלמי שלי

 

ספרים

5235.jpg

אותיות מתוקות

"אני אבא ל-2 בני 9 ו-6. לאחרונה קיבלנו מהגן של הקטן את "אותיות מתוקות". מה להגיד, הספר פשוט אדיר. הילדים (שניהם) לא מפסיקים לקרוא ולבקש ממני להקריא אותו. מבחינתם ומבחינתי הסיפור מקסים.
דרך כל כך מיוחדת ללמוד בה." 

(תום, חיפה)

3 כוכבים ומטבע.jpg

שלושה כוכבים ומטבע

"זה סיפור עם ניחוח, עם מנגינה, עם טעם, כזה שפשוט כיף לשמוע, ואחר כך להיזכר בו, וגם לספר אותו מחדש, כי יש בו גם מוסר השכל, וגם צחוק, וגם קצת עצב, בקיצור - כל התבלינים שצריך כדי לשׂבּוֹע מסיפור ובכל זאת לרצות לשמוע אותו שוב"

(עטרה אופק)

כאן לא בית קפה - כריכת הספר.jpg

כאן לא בית קפה

"צרור סיפורי בית כנסת מקסימים, מפתיעים, חכמים. הם הזכירו לי את סיפוריו של שלום עליכם. יש בהם איזמל מנתחים חד ואהבה גדולה ליהודים שלו.

(שולי רנד)

" צחוק ועצב ותבונה והתבוננות והקשבה וחידוד ונוסטלגיה ושייכות ודיוק וכשרון בלתי רגיל של סיפור סיפורים. עונג שלם. מושלם. צרוף."

(יעל משאלי)

 
 
WhatsApp Image 2021-11-11 at 21.58.09.jpeg

צרו קשר

הודעתך נשלחה

ניהול אישי - רבקה גרנביץ

להזמנת הופעות / הרצאות

 052-6051334

 info@jacky-levy.com